אני זוכר שמאז היותי ילד, היתה לי חיבה בלתי מוסברת לבובת המטריושקה. בובת עץ יפה בדמות אישה חייכנית, והנה ניתן לפתוח אותה וממנה מה יוצאת? עוד מטריושקה. קטנה מקודמתה אך בדמותה, יפה וחייכנית. וגם אותה ניתן לפתוח ובתוכה לגלות מטריושקה שלישית, ואף היא בדמות קודמותיה, רק קטנה יותר. וכך זה ממשיך עד כדי כוח ידו ודיוקו של האמן היוצר. מסורתית לרוב היו חמש כאלה. כאשר המטריושקה החמישית - הגרעינית - קטנטונת, אותה לא היה ניתן עוד לפרק למרכיבים כי היא עצמה מגלמת וממחישה את המרכיב היסודי ביותר.
יותר מכל צעצוע אחר הבובה הזו כמעט והפנטה אותי. מצאתי קסם מסוים בה, באופן שבו היא מכילה את עצמה שוב ושוב, בקו המפריד הברור בין אחת ובין אחרת הקטנה ממנה, כמה שונות הן זו מזו ועם זאת - הן בדיוק אותו הדבר.
ימים ושנים עברו והאובססיה הזו ליוותה גם את שנות בגרותי כאשר חוויתי אותה, היא, זו שאיתי, כבובת מטריושקה. כילד שיחקתי נכון: סובבתי את הבובה והוצאתי ממנה את הקטנה. כמבוגר, גם שיחקתי נכון: הצלפתי בבובה כדי לחשוף את הקטנה שבתוכה. וכשזו נחשפה, הצלפתי גם בה כדי לחשוף את הקטנה ממנה, השלישית. אבל לא עצרתי שם.
בחלוף מספר הצלפות בשלישית, הופיעה לנגד עיני הרביעית, שהיתה קטנה יותר, ייחודית יותר ויפה יותר מקודמותיה. ובפעמים נדירות התאמצתי כל כך, שהצלחתי לבקע גם את הרביעית כדי לגלות את האחרונה, החמישית.
ידעתי היטב מה אני רוצה: צמצמתי אותה, הצלפה אחרי הצלפה, חודר עמוק יותר, ועמוק יותר, מניח בצד את השכבות שהשלתי ממנה והופך אותה ליותר קטנה, ועוד יותר קטנה, עד שהגעתי לגרעין שלה. הגרעין הפצפון שהיא, הפירוק שלה ליסודות. שם הכי כואב. שם הכי חשוף. שם היא היתה הכי אמיתית שהיא היתה יכולה להיות איתי. המטריושקה החמישית היתה האוצר הטמון בה, בו תמיד חשקתי.
עדכון
נשאלתי בזמנו בתגובות מדוע עצרתי בחמישית. הסברתי למה, אבל השרשור מאז נמחק. מדובר בחידוד חשוב ולכן אכתוב אותו פה בגוף הפוסט.
כילד, הסתקרנתי פעם לגלות מה יש בתוך החמישית. אז ניסיתי לפתוח גם אותה כדי לגלות שישית - אבל היא כמובן לא נפתחה. אלא שאני מצידי הייתי גמור בדעתי לגלות את השישית ולא התייאשתי. הטחתי אותה על קירות, חתכתי אותה עם סכין, הלמתי בה בפטיש. וכך גיליתי, לדאבוני, שאין שישית. באלימות שלי, הרסתי את החמישית ולא נשאר ממנה כלום. זרקתי את הבובה כולה לפח, שהרי בלי החמישית היא אינה שלמה ואינה שווה דבר.
זו הסיבה מדוע לעולם איני הורס את החמישית. שם אני אומר לחיה: עצרי. שם אני מעביר את הגבול. לא אתן לחושך שיש בי לחלוש על פני כל חלקה של הנפש שלי. כי להרוס אותה, משמעותו להרוס הכל.