כשאני חושב עלייך כשייכת לי, הדבר הראשון שעולה לראש הוא כלוב. כלוב אצלי בבית בגודל אדם, שיכיל אותך ובו תתקיימי. אני אספק את כל צרכייך; אדע תמיד איפה את; תהיי שמורה ובלתי ניתנת להשגה על ידי אף אדם, אף גבר לא ייגע בך, חוץ ממני, שהרי במפתח לבית שלי - רק אני מחזיק.
ואני מצידי הכל בשבילך - העולם שלך, העורק המזין אותך, המשחרר והסוהר שלך, האדון שלך והרי את כלי לסיפוקו, לא סתם כלי אלא הכלי הנבחר, הייחודי, היחיד במינו בעולם כולו. כך היו מתנהלים הדברים בעולם האידאלי שלי.
אך איני יכול לכלוא אותך בכלוב, זאת אני מבין. ואם אין ביכולתי לכלוא בכלוב את הגוף שלך, הרי שאסגור בכלוב את הראש שלך, את הנפש שלך. לשלוט בך זה להמיר את מחשבותייך במחשבותיי, החלטותייך בהחלטותיי, רגשותייך ברגשותיי. לבטל את האוטונומיה שלך - אין לך יותר אוטונומיה על עצמך. היא שלי. את הגוף המסתובב במרחב ואני הקול שבראש שלך ומנחה אותו. מה תלבשי, איך תדברי, מתי תקומי ומתי תלכי לישון, איפה תהיי ועם מי תתרועעי, אלה כולן החלטות שלי. מה תעשי ומה לא תעשי ולכשתעשי איך תעשי - רק כי אני אמרתי ובאופן שאני אמרתי. את רק הכלי שדרכו אני מעביר אותי.
ולכשתתחילי לבקש ממני רשות לעשות פיפי אדע שאת שייכת לי - כי גם את האוטונומיה הבסיסית, הפשוטה והמובנת מאליה הזו שיש לכל אדם - נתת לי.