אחת שהיא מספיק פאקד אפ מחד אבל יודעת היטב את גבולותיה הפנימיים מאידך. דפוקה במידה הנכונה וחכמה מאוד, חדה, לא מתפשרת. אבל כזו שיש בה גם משהו תם, באמת תם ולא מתוך איזה משחק בכאילו. כמה יפה הוא תום אמיתי וכמה נעים לחרב אותו.
אחת עם באלאנס, בין האור שבה ובין האפלה שבה. כזו שיודעת בפנימיותה שברגע שהיא פוסעת מעבר לדלת ביתי היא מבוטלת. היא מבקשת להיעלם ואני מעלים אותה לתוכי. היא קופצת בקפיצת ראש ערומה אל תוך מי התהום הקרים שלי, אף שאינה יודעת מה תמצא בקרקעית.
אחת אמיצה שמסתכלת לאנשים בפרצוף ואומרת להם את האמת הבלתי מפולטרת. אבל יודעת טוב מאוד גם לכוון את המראה הזו פנימה אל תוך עצמה ולומר את האמת הפנימית שלה.
אחת ילדה, אבל לא ילדותית שמשחקת איתי במשחקים של אגו ושטויות, אלא ילדה נצחית. ילדה בנפש שלה, נפש שיש בה צלקת, אבל יש בה גם תום. היא טרף ראוי.