אזהרת טריגר: פוליטיקה, היסטוריה.
שמעי סיפור יפה.
בשנת 1948 עם קום המדינה התגשם אחד הפחדים הכי עמוקים של הישוב היהודי: מחיקת החומר האנושי התורני בשואה ואי המשכיות לימוד התורה. מאות אלפי תלמידי ישיבות באירופה נספו.
באותם ימים לא היה את ה"מגזר החרדי" שאנחנו מכירים כיום. היו מספר קהילות דתיות קטנות, ועניות ברובן, שהצליחו להימלט ממלתעות הנאצים והגיעו לארץ ישראל, אז חברו לקהילות אחרות שכבר היו פה שנים ארוכות.
אבל עם הקמת צבא ההגנה לישראל, עלתה השאלה, מה עושים עם שרידי עולם הישיבות?
ואז, ב 18 לספטמבר 1949, כשנה וקצת לאחר קום המדינה, נפגש דוד בן גוריון עם ראשי הציבור החרדי ואלה ביקשו ממנו פטור לבחורי ישיבות למען "הצלת שארית הפליטה הרוחנית".
כשנה וחצי לאחר מכן, בינואר 1951, בן גוריון משגר מכתב למנכ"ל משרד הביטחון דאז נחמיה ארגוב וכותב בו בזו הלשון:
“נוכח העובדה כי לומדי התורה הם שרידי הפליטה של עולם התורה שכמעט הושמד כולו, ומתוך רצון לאפשר לו להשתקם, אני מאשר פטור מגיוס לכ־400 תלמידי ישיבה.”
אבל למה בעצם אדם כמו דוד בן גוריון, שהיה איש חילוני שלא שומר שבת ולא שומר כשרות, ראש ממשלה אגדי של ישראל שרק הוקמה ועוד נמצאת תחת איום קיומי תהומי, מעניק פטור כזה בתקופה של המדינה שבה היא כל כך זקוקה לכוח צבאי חזק ואיתן?
כדי לענות על השאלה הזו צריך להיכנס לראש של מי שחי באותה התקופה: תחת הצל הגדול שהטילה השואה על העם היהודי ואל מול איום קיומי המגיע מכל גבול פיזי אפשרי של מדינה צעירה שזה עתה הוקמה, בן גוריון החילוני ראה לנגד עיניו צורך באחדות ובשימור. הוא ראה ערך בטיפוח שארית הפליטה הרוחנית כבסיס וכשורש יהודי. הוא גם ידע שאם לא ייענה לבקשת ראשי הקהילות הוא עלול ליצור קרע פנימי שישראל לא תשרוד אותו. בן גוריון רצה להקים קואליציה חברתית, לא רק פוליטית. כזו שמונעת מתוך אחדות לאומית והצורך של עם ישראל במדינה - בבית.
ולפיכך מתוקף חובתו כמנהיג ישראל שאחראי על אחדות העם והישרדותו, הוא נתן פטור *זמני* ל 400 תלמידי ישיבה, שמתוכם בין כה וכה היו כמה וכמה כאלה שאינם כשירים לשירות. 400. אומר את זה בפעם השלישית: ארבע מאות.
טוב, עכשיו בטח תצחקו ותגידו wtf? איך משם הגענו להזייה שמתרחשת פה היום?! וזו תהיה שאלה מצוינת שאענה עליה ממש פה בהמשך.
נתחיל בזה שלפטור שנתן דוד בן גוריון היו חוקים קשיחים למדי. רק לחרדים שהם בחורי ישיבה, התחייבות להקדיש את עצמם ללימודים ב 100% מהזמן, רק כאלה שאין להם עבודה, רק כאלה שהם רווקים. מתוך מדינה שכבר אז מנתה מאות אלפי אזרחים, הפטור ניתן לפרומיל מתוכם. 400 חבר'ה בסך הכל.
אבל בחלוף השנים ולאורך כהונתו של בן גוריון כראש ממשלה, מספר הפטורים התרחב למספר אלפים. ב 1961, שנתיים לפני סוף כהונתו, הוא כתב לרב הראשי דאז:
"...ואשר לבחורי הישיבה, הדבר, נדמה לי, אינו כה פשוט. כשפטרתי לפני 10 שנים בחורי הישיבה משירות צבא היה מספרם מועט…ומספרם הגיע לאלפים. בארצות נכר אין הגויים נזקקים למגיני ישראל.”
ניכר שכבר אז בן גוריון עצמו זיהה את הבעיה כשראה את מספר הפטורים שמשרד הבטחון חילק עם השנים, ואף הוסיף את האמירה הצינית שההגנה שהם מספקים היא כבר "overkill", אם לדבר בשפה שאנחנו רגילים אליה. בהמשך המכתב הוא הוסיף:
"זוהי קודם כל שאלה מוסרית גדולה אם ראוי הדבר שבן אמא פלונית ייהרג להגנת המולדת ובן אמא אלמונית ישב בחדרו ולומד בבטחה"
וסיים בהמחשת דעתו באופן החד והברור שאפיין אותו:
"איני יכול למצוא בתורה או בנביאים או בכתובים שלומדי תורה היו פטורים מהגנת המולדת"
בשנת 1963, אחרי שבן גוריון כבר פרש מהממשלה ובזמן כהונתו של לוי אשכול, בן גוריון כתב גם לו מכתב ממקום מושבו בשדה בוקר. את המכתב הזה בן גוריון כתב בעקבות ארועי אלימות חמורים שהתרחשו בירושלים בספטמבר של אותה השנה. כדי שתוכלו למסגר את דבריו של בן גוריון במסגרת הנכונה, ארחיב מעט על מה קרה שם כדי לתת את הקונטקסט לדאגה העמוקה שהוא הביע בפני אשכול.
בספטמבר 1963 פרצו מהומות אלימות בירושלים שהובילו חרדים קיצוניים בעקבות שינויים רגולטוריים בתחבורה הציבורית שהונהגה בירושלים בשבתות באותה התקופה. אלפי אנשים בני העדה החרדית וחברי עדת נטורי קרתא יצאו לרחובות ומחו כנגד הרגולציה באלימות: הפכו אוטובוסים, יידו אבנים על נהגים חילונים, הציתו פחים וזרקו אותם לכבישים, וניסו לפגוע בשוטרים. הם אפילו זרקו אבנים על אמבולנסים, חסמו צוותי כיבוי ומנעו מעבר של חיילים שהיו בדרך לבסיסים שלהם.
לנוכח מציאות החיים הזו בישראל של ספטמבר 63', שיגר בן גוריון, שהיה אדם מאוד צנוע אבל גם הרגיש אחריות אישית עמוקה לאחר הפטור שנתן ב 1951, מכתב ללוי אשכול בזה הנוסח:
"אשכול יקר – אין אני סבור שאתה זקוק לעצותי בענייני הממשלה, ואין בדעתי, כמובן, לתת עצות, אבל השתוללות הקנאים עוברת כול גבול, ואני מרגיש שאני אחראי לכך במידה ידועה:
אני שחררתי בחורי ישיבה משירות צבאי. אומנם עשיתי זאת כשמספרם היה קטן, אבל הם הולכים ומתרבים, ובהתפרקותם הם מהווים סכנה לכבוד המדינה.
אין אנו יכולים להופיע בעולם כאלבמה או כדרום אמריקה. אני מציע שכול בחור ישיבה בגיל 18 ומעלה שייתפס בהתקהלות בלתי חוקית, בזריקת אבנים ובהתפרעות נגד אזרחים ושאר מעשי אלימות וביריונות – יגוייס מיד לצבא וישרת ככל צעיר בישראל – 30 חודש – לא במישרה דתית, אלא כחייל פשוט. בכלל, יש אולי לבדוק כול שאלת בחורי ישיבה אם הם צריכים להיות פטורים מחובת צבא, אבל פורעי חוק ודאי לא צריכים להינות מהפריווילגיה מפוקפקת זו.
בברכת שנה טובה,
ד. בן-גוריון"
הספקות של בן גוריון באשר להחלטה שלקח שנים קודם לכן, והחששות שלו בדבר העתיד לבוא, ניכרים במילותיו. הוא מבין מה קורה, הוא יודע לאן זה הולך, והוא מבקש מאשכול שיעצור את זה. שיגדע את ראש המפלצת שבן גוריון עצמו יצר שנים קודם, יהיו הסיבות להיווצרותה טובות ככל שיהיו.
הלוואי והייתי יכול לומר שההיסטוריה מאז עשתה עמנו חסד. כידוע, זה בכלל לא מה שקרה.
לוי אשכול לא הגיב למכתב שבן גוריון שלח לו. לא בפומבי, ולא בפרטי. לוי אשכול היה ראש ממשלה מתון, שקט, שהעדיף להימנע מעימותים הקשורים בעולמות הדת והמדינה. הוא היה טיפוס מפייס שראה ערך עליון בלכידות החברתית. אבל אז הגיע יוני 1967 ופרצה מלחמת ששת הימים, שבה תחת הנהגתו של אשכול, ישראל ראתה את גיוס המילואים הגדול ביותר שאי פעם היה מאז קום המדינה. ערב המלחמה אשכול אפילו הקים ממשלת אחדות בהולה, שבה משה דיין מונה לתפקיד שר הביטחון ובאופן טבעי הסוגיה עברה לידיו.
אחרי מלחמת ששת הימים ובשעה ששוררת בישראל תחושה של גאווה גדולה בעקבות הניצחון המוחץ שלנו אל מול אויבים במספר רב של חזיתות, חיים בר לב שהיה הרמטכ"ל באותה התקופה, משגר מכתב לשר הביטחון:
“נוכח הגידול התמידי במספר תלמידי הישיבות שגיוסם נדחה – הכרחי בכל פתרון להבטיח שתהליך זה ייפסק, לאור העובדה שאנו נמצאים במצב בו מתחילה ירידה במקורות כוח-אדם לגיוס.”
דיין, שהיה פרגמטיסט מטבעו, הקים ועדת שרים שחוקקה חוק שמטרתו להגביל את כמות הפטורים מגיוס לכ-800 בשנה. דיין רצה לתת מענה לבר לב ולצה"ל, ובאותו הזמן להמנע מקרע חברתי ו"פוש בק" מצד החרדים, שכבר הספיקו לצבור כמה מנדטים בודדים בממשלה. והאמת שהמהלך היה ממש מוצלח: במשך עשור, עד 1977, החוק נשמר ונאכף ובמהלך כל שנה לא קיבלו פטור יותר מ 800 תלמידי ישיבה כל שנה. אבל כל זה השתנה כשבגין עלה לשלטון לממשלה היסטורית ב"מהפך", כפי שטבע חיים יבין: לראשונה בתולדות המדינה, הליכוד הביס את המערך ברוב קולות.
בגין היה ידיד קרוב של החרדים וראה בהם "אחים טבעיים". הוא ביטל את מגבלת ה-800 של דיין וכמויות הפטורים טפחו לאלפי אלפים. בתקופת כהונתו אפשר לומר שהעניין יצא משליטה כלל ועיקר, והדרך לבושה שאנחנו רואים היום כבר היתה סלולה.
חרדים צברו עוד ועוד מנדטים בממשלה. רבין ניסה, בין השאר, לעצור את ההשתמטות, אבל כולנו יודעים מה לו קרה. ברק אחריו הקים את ועדת טל המיותרת שלא שינתה דבר, ובתקופתו של אריאל שרון כבר היו 50 אלף משתמטים. לאורך ממשלות נתניהו, הדבר הפך כבר לעיקרון. לדרך חיים מקובלת. לנורמה.
וכך קרה שפטור ממניעים אידיאליסטיים, חילוניים, ערכיים, ללא יותר מ 400 תלמידי ישיבות, הפך מאז ועד היום לעשרות אלפי תלמידי ישיבות שיושבים על תקציבים של מיליארדים, מוגנים על ידי מסגרת פוליטית שמחזיקה ממשלות בביצים שלהן ומשבר אזרחי-לאומי מתמשך שהסוף שלו לא נראה לעין.
---
אבל אני רק שאלה.
אם ראשי המפלגות הדתיות מביעים את דעתם ודעת קהליהם באומרם "נמות ולא נתגייס" האין הדבר שולל את עצם הסיבה מדוע הם אינם מוכנים להתגייס מלכתחילה?
הם הלוא אומרים בעצמם כבר שנים שהם שומרים את ישראל ו"ממלאים את חובתם הביטחונית" בשומרם את השבת ולימודי הקודש שלהם. ואילו לא היו עושים כך, היה נופל העולם כולו לגוג ומגוג.
במותם, לפיכך, יפול העולם כולו לגוג ומגוג. אז כנראה שזו מלכתחילה איננה הסיבה מדוע הם כל כך מתנגדים לגיוס והנה הם שוב נתפסים בחושפיהם את ערוותם המכוערת. ומה כן הסיבה, מישהו רוצה לנחש?
אם יש דבר אחד שדוחה אותי בעולם הזה יותר מכל דבר אחר, הוא שרלטנים בזויים וטיפשים, חסרי עקרונות, חסרי עמוד שדרה, חסרי מצפון, שלא רק שאיבדו את עצמם לדעת, אלא גם עושים את זה בשם ה"דת" ומסיתים אחריהם עשרות ומאות אלפים.
דוד היה מתהפך בקברו אילו היה מגלה איזה מפלצת הוא יצר.