הגוף

היא מתחילה להשיב לעצמה את הגאווה האבודה.
החליטה שבמקום להכנס לסרט ולעשות סצינה היא פשוט לא תדבר יותר עם מי שלא מעריך אותה.
הפרטנר לשעבר שהפך לבוס תפס תחת והחליט שהיא עכשיו סוס העבודה שלו,
היא לא מדברת איתו מעבר לענייני עבודה ולא מצילה אותו יותר כשהוא מפשל,
והוא מפשל בגדול!
כל הזמן מתנגנת לה בראש מנטרה חדשה – "הם לא שווים את הציפורן הקטנה שלך, את מכניסה אותם בכיס הקטן, מגיע לך יותר!"

שהיא תחשוב שמגיע לה יותר, זו בהחלט חדשה מרעננת ואני מפרגן ולא מכאיב יותר מדי.

אחד העובדים הצעירים והחדשים שונא את הבוסים ובא להתבכיין לה כל הזמן.
היום הוא שאל אותה למה היא לא משתמשת בכוח הנשי שלה ומארגנת איזו נקמה עסיסית כדי שהם יתחילו להעריך אותה.
פתאום היא הבינה שיש שם מישהו שקלט שהיא אשה, היא כל כך הרבה זמן לא חשבה על עצמה כעל אשה, אני מקווה שהיא מתחילה לחשוב על עצמה ככה.

אחר כך כולם התחילו לדבר על מה הם עושים בלילה, קבעו תוכניות וקבעו פגישות והיא התחילה להפנים שאין לה חיים.
במשך שנים כל השבוע היה המתנה לסופשבוע והיו שיחות של מה ללבוש ובעיקר מה לא ללבוש מבחינתה, מי יקולר למי, מי יעשה סשן ומי לא, שיחות עם כל מיני מאסטר-שמעטה ששלחו אותה לעשות ביד בשירותים באמצע העבודה ועוד כל מיני בולשיטים של אנשים שחיים בסרט.
שעות במסנג'ר, במצלמה, עם אטבים בלי אטבים, לקפוץ על רגל אחת, חמור קופץ בראש...כמה אנרגיות היא בזבזה.

ועכשיו, כשנשארו החברים האמיתיים, אלה שחיים במציאות, אלה שיש להם עבודות ומשפחות, מצליחים להפגש לצהריים בין העבודות, אולי יוצאים לדרינק פעם בשבוע אבל הרוב מבלים עם האהובים שלהם ובסופי שבוע אהבה הרי זה קודש הקודשים והיא יכולה להבין את זה, אם לה היתה אהבה היא היתה עושה בדיוק את אותו הדבר.

הדגיגון אומר שהיא צריכה לעשות סוויץ' קטן במוח ולהפוך לאחת שמאמינה שמגיע לה והאהבה תגיע.
היא לא חושבת שזה כל כך פשוט.
אמא שלה ביקשה ממנה שתשקול לעבור לגור לידם אם היא מתכוונת ממילא לעבור לעבודה אחרת,
היא אמרה שהיא לא יכולה לחזור להיות התינוקת של אבא ואמא, שזה לא יהיה לה בריא ושהיא לא יכולה כרגע לעבור לעיר אחרת, היא יותר מדי תלויה במילואימניק ובשני שהכי קרוב לה, היא לא יכולה להיות לבד, היא נשענת על שניהם כמו על קביים, לא יכולה ללכת בלעדיהם.

זה לא אמור להיות ככה, אז מה אם זה בסדר מצידם, אז מה אם זה בסדר מצד הנשים שבחייהם, היא חייבת למצוא דרך.
הדגיגון אומר שהיא כבר בדרך.
אנחנו מקווים, זה לא מרגיש לה ככה.