במשך חמישה ימים הואכלנו ופונקנו על ידי ההורים, על ידי השמש והים, תנודות הגלים, ספות נוחות, אסתטיקה מרגיעה, מניקור-פדיקור, בגדים חדשים, סרטים חדשים, שעות שינה נורמאליות ועכשיו חזרנו למציאות.
המציאות לא מדהימה וקשה עוד יותר כשחושבים על כך שיש מציאות אחרת, מרחק של שעה נסיעה.
אולי היא תוכל למצוא לה כאן מציאות אחרת כשתהיה דירה חדשה ואפילו עבודה חדשה ואולי עצם זה שהיא לא אוהבת את המציאות שלה יגרום לה לשנות את המציאות העכשווית.
המילואימניק קפץ לכמה שעות של שיחת נפש, הוא הפתיע אותה כשהוא אמר שהם צריכים לדבר על "הרגע", על "העכשיו" ולמקומות שהוא לקח את זה.
זה נכון, היא תמיד חושבת על מה שיהיה וכל הנאה שלה מההווה היתה בתנאי שהעתיד יהיה עוד יותר טוב כי היא ילדה טובה שלוקחת את הזמן להריח את הורדים. תמיד היא עושה עסקאות עם העתיד.
ואז הוא נתן לה כדוגמא את הבדס"מ.
שאל למה היא חושבת שהיינו כל כך מאושרים בתקופה ההיא והיא לא ידעה ממש מה לומר.
ואז הוא אמר לה להזכר, איך כולם מסביב היו עסוקים במי אמר למי ומי קילר את מי ומי עשה מה למי והיא השתגעה מזה כי כל מה שעניין אותה היה הרגע, הרגע שבו היא חוותה את המציאות במלואה, הרגע של הספייס שבו אין עבר ואין עתיד, יש רק את ההווה.
הוא צודק, בשנייה שזה נגמר היא נפלה כי שוב חזרו המחשבות על העתיד.
היא לא רוצה לחזור לבדס"מ, היא לא מתגעגעת לשם, אולי כי המשוואה תהיה תמיד בדס"מ=לסבול קהילה תככנית ומניפולטיבית ואנשים חסרי צלם אנוש, הומאניות ואמפתיה.
אולי יום אחד היא תתגעגע לזה כשהיא תרגיש בטוחה ונאהבת, אבל כרגע זה לא חסר לה.
אולי זה העניין, להבין מה חסר לה הרגע, מעבר לעובדה שחסרה לה אהבה וברמות מטורפות.
עדיין, היא צריכה בית אחר, עבודה אחרת ואולי אפילו כל השאר צודקים והיא צריכה גם עיר אחרת.
אבל היא לא מסוגלת לעבור.
הביקור האחרון הראה לה עד כמה החברים האמיתיים שלה הם פה בבית, כאלה שמגיעים לכל מקום שהיא תהיה בו רק כדי להיות איתה ולעזור לה ואילו כל אלה שהיו מרחק של עשר דקות ממנה בשבוע האחרון מצאו כל הזמן תירוצים לא לראות אותה.
אבל הדבר שהיא הכי הכי הבינה הוא שאסור לנו להיות במתח.
למרות האכילות של החגים כל הנפיחות ירדה ופתאום היא הרגישה יפה ורזה ואפילו סקסית, לא ייאמן שהיא תרגיש שוב סקסית.
את רואה?!
אני אומר לה את זה כל כך הרבה שנים, שאני לא גוף רגיל, אני לא משמין מאוכל, אני משמין ממתח והיא חייבת ללמוד להרגע קצת, להתפנק קצת, לנוח ולהנות, כי זה מה שאני צריך ומה שאני צריך זה מה שהיא צריכה.
הגשם חזר יחד איתנו לבית והיא חושבת שזה סימבולי, כי אנחנו לא ממש רוצים להיות כאן.
אז שנינו מתפללים שמחר תצא השמש ונצא סוף סוף לקנות קצת אוכל בריא וננקה את הבית ואולי יהיה כאן קצת יותר נחמד עד שנמצא מקום חדש.
לפני 18 שנים. 16 באפריל 2006 בשעה 16:52
