לפני כמה חודשים כחלק מהתנסותי בבתי משפט; לאחר דיון בנושא אלימות במשפחה שהתקיים במחוזי, ניגשה השוטרת לתובע מטעם הפרקליטות ואמרה לו שלא ניתן עוד פעם להעביר את הכתב אישום לכדי עסקת טיעון ושלא לקבל הכרעה משפטית על כך.
מסקרנותי, כיאה לסטודנטית חנונית, שאלתי במה מדובר?
השוטרת הייתה נעימת הליכות ואמרה שאולי מומלץ להתייעץ עם סטודנטית באקדמיה.
ובעצם כך היה: מדובר בצעירה ככל הנראה צמודה לגילי, שהתעניינה בקשר בדסמי. הכירה אדם, ונפגשה עמו. הם בנו מערכת יחסים מבוססת שליטה . באחד מהימים בהם נפגשו, הוא הזמין חבר ושניהם הכאיבו לצעירה רבות, חיללו כל חלק מגופה והשאירו סימני חבלה לכל אורך גופה.
השניים התווכחו והיא החליטה להגיש תלונה.
הוגש נ׳ השניים כתב אישום על עבירות:
חבלה של ממש, ועבירת האינוס.
הסנגור חתר לעסקת טיעון יחד עם התובע כדי למחוק את עבירת האינוס ולהקטין את החבלה של ממש, לעבירת חבלה בלבד.
השוטרת טענה שלא ניתן שוב למחוק את הסיפור בעסקת טיעון, וכי אם חייבת הכרעה משפטית שתיצור הרתעת הרבים ותיתן תשובה משפטית מה קורה בשל מצבים דומים, בהן קיימת הסכמה מפורשת ליחסים אלימים, מתי עובר הגבול.
הם צחקו בניהם שאמורה להיות מילת ביטחון, שאמורה לחתוך את המצב ותהו מה קורה כאשר הבחורה מעוניינת בכמה ספנקים, לפי דבריה של השוטרת: ״ אז מה אם היא אוהבת מכות בטוסיק, זה אומר שהיא רוצה שהוא יביא את חבר שלו והם ישכבו איתה ביחד?״.
לטעמי, זה עניין מסוכן.
מחד גיסא, נדרשת הכרעה. בדסמ הוא תחום אפור, טאבו וכפי שכולנו יודעים דבר ללא רגולציה ואסדרה הופך למסוכן יותר, ונמצא בצללים – כך שהכל מותר. ״השולטים״ לכאורה, צריכים לדעת שגם ליחסים בהסכמה המבוססים על אלימות, נדרשת מסכת גבולות, מבחנים המייצרים מסגרת. ולכן, זו הייתה תשובתי המיידית כמשפטנית לעתיד.
מאידך, התערבות ביחסי אישות היא ידועה במשפט האזרחי כפסולה, אלא בנסיבות חריגות. אם נתערב ונכניס את המשפט לחדר המיטות, לא נאפשר את הדבר החשוב ביותר מזכויותינו כאדם: הזכות לחירות והזכות לאוטונומיה.
המוסר והמשפט, שניהם כאחד, מאמינים שהזכות שלי היא לבחור ולכתוב את ״סיפור חיי כרצוני״. אם אני מעוניינת וטוב לי כך; אהיה קטנה ומושפלת, כי זו מסגרת החיים שאני נהנת ממנה.
גם אם מבחינה מוסרית היא בזויה בעיניי החברה, ואולי מבחינה מוסרית דווקא להכיר בעצמי ובאדם שאני, זו תוחלת המוסר.
אילו נגביל ונחליט מבחנים לשולט/ת הראוי/ה האם באמת נזכה ליחסים חופשיים?
ומה באשר לכך, שהם עצמם יהיו כפופים להחלטות, כך שיחסי השליטה בעצם נלקחים מהם.
וברור שאם טוב לי אני לא אגיש תלונה, ובכך ביחסים יישארו בצללים.
אז התשובה לכך היא מורכבת:
אני חושבת שנדרשת הגנה משפטית על נשלטות ונשלטים - מול מע׳ המשפט, מנגד זה טריקי.
ואם נרד לרזולוציות קטנות ומשפטיות יותר. נניח שנכנסנו להליך. עליהם לחשוף את הפרטים המביכים ביותר שהיו בין השניים – כדי ״לחשוף את האמת״, ובעצם להביך את עצמם בבית משפט, לנסות להוכיח מה בר הסכמה ומה לא.
כהרגלי, נותרתי ללא תשובה.
למזלי ולשמחתי, כתב אישום במידת הצורך התקיים, שכן עבריין במידת הצורך ימצא את עצמו מאחורי סורג ובריח. אך מה באשר לשולט שללא ״כוונה תחילה״ יצר מצב דומה ובהסכמה מצויה.
האם בכלל אנחנו מעוניינים שהמצב יקבל הכרה או שמא מעדיפים להשאר כך, שכן לשמור על הקהילה סגורה?
חזרתי ללמוד, מחר המבחן ראוי מצידי ללמוד ולתהות גם בו.