פנטזיות וסיפורים נוספים

תמיד בימי ראשון, בדיוק ב-21:00, היה לנו סשן קבוע.
הוא היה כותב "עכשיו, מתן" ואני הייתי נועל את דלת החדר, מדליק מצלמה, ומתמסר לשעה-שעתיים של שליטה מרחוק. הוא לא היה צריך להגיד הרבה , הקול הצרוד שלו, הפקודות הקצרות, הוא אהב לראות את הזין שלי מתרגש ממנו- ואני אהבתי להיות שם בשבילו.

בשבת בבוקר הטלפון צלצל והקפיצו אותנו למילואים.  ארזתי את הדברים ונסעתי לבסיס. שלובשים את המדים הירוקים יש איזה סוויץ במח שקשה להסביר. ריח של זיעה וחוסר וודאות היה בשלב הזה אצל כולם.  התאגרנו על נשק, מדים, ציוד ומשימות. תמיד זה ככה השעות הראשונות הם בכאוס גדול. בלי הרבה זמן לחשוב.

אתמול בערב הטלפון רטט בכיס.
הודעה ממנו.

"מה קורה מתן? 21:00 עבר."

הלב שלי קפץ. כתבתי במהירות, האצבעות קצת רועדות מקור ומהפתעה:

"אדוני... הוקפצתי למילואים.  בדיוק באמצע שמירה."

הוא לא ענה במשך כמה דקות.
חשבתי שהוא יכתוב משהו כמו "טוב, תשמור על עצמך" או משהו כזה. אבל אז הוא שלח:

"חבל. אבל אני לא מתכוון לוותר עליך רק בגלל מלחמה.
מתי אתה יורד משמירה?"

"עוד שעתיים" כתבתי, והרגשתי את החום בגוף.

"יופי. תישאר מחובר. נעשה סשן קצר".

"אני לא לבד אדוני, יש פה עוד מישהו איתי." כתבתי

"לא נורא, אם תהיה ממושמע הוא לא ישים לב"

מצד אחד מאוד פחדתי, לא ידעתי לאן זה הולך ובטח לא רציתי שדוד, החייל שאיתי בשמירה, ישים לב למשהו. אבל מהצד השני, פתאום נזכרתי בקשר שלנו, ומאוד התגעגעתי.  אהבתי לשמוע את הקול העמוק שלו, לראות את השפתיים שלו מוקפות בזיפים השחורים האלה נעות - מדברות אלי.  

"תשים יד על הזין דרך המכנסיים. תלחץ חזק. תאר לי."

היד ירדה. דרך הבד העבה של המדים הרגשתי את הזין שלי כבר חצי קשה, מתעורר רק מההודעות שלו. לחצתי. כאב נעים, "הוא מתקשה אדוני," כתבתי, "אני מרגיש את הדופק דרך הבד. יש מצב שpre-cum כבר מתחיל לצאת."

"תלטף לאט. מעגלים על הראש. אל תגע בזין הכל דרך המכנס."

ליטפתי.  מעגלים איטיים סביב הראש הרגיש. הזין התקשה עוד, כבר הרגשתי את pre-cum זולג ומכתים את התחתונים מבפנים"
הסתכלתי על דוד, הוא גם היה שקוע לגמרי בטלפון שלו בנסיון לשבור שיא חדש באיזה משחק.
"הרגשתי את הפטמות מתקשות מתחת לחולצה, הרגשתי את הנשימה שלי נעשת כבדה יותר".

"עכשיו תרים את החולצה קצת. תצבוט פטמה אחת חזק. תשלח תמונה."

הסתכלתי שוב על דוד, הוא היה שקוע בטלפון, וחוץ מזה היה נראה לי שאני אוכל להסביר בקלות את הסיטואציה סה"כ.
הרמתי את החולצה עד החזה, צבטתי את הפטמה השמאלית חזק. כאב חד, נעים, הזין שלי ישר הגיב. שלחתי לו את התמונה על הרקע הכהה של הלילה.

"יופי. תעבור לשנייה גם. תחזיק 20 שניות. תכתוב לי מה אתה מרגיש."

צבטתי. כאב מתוק, לא הרגשתי את הכאב כמו שהרגשתי את החרמנות שעולה לי בכל הגוף מהסשן הפומבי הזה ככה בחוץ. "אני מרגיש את זה בכל הגוף...  אני כל כך חרמן אדוני."

"יש לכם שרותים שם?" הוא שאל

"איזה.. אנחנו בסוף העולם שמאלה..."

"אז מה אתם עושים עם צריכים להשתין?" הוא שאל ולא הרבה

"לא יודע.. מוצאים פה איזה פינה" כתבתי

"אז תדאג למצוא איזה פינה כזו, אני רוצה תמונה שלך משתין עם המכנסיים למטה"

פאק, אין מצב שאני מסוגל לזה. גם כי אני לא צרך להשתין כרגע וגם מי משתין עם מכנסיים למטה?

"השתנתתי לפני כמה דקות אדוני, אני לא צריך להשתין" כתבתי מנסה להתחמק

"חבל, יש לך עשר דקות לפרק עוד ליטר מים, אני לא הולך לוותר לך על זה מתן"

הבנתי שהוא לא ירד מזה, תמיד שהוא הוסיף את השם שלי בסוף היה ברור שזה יקרה כך או כך.

בגלל שזה מילואים, בקושי מים היה לי. מזל שדוד השתחרר לא מזמן מהסדיר אז הוא עוד מקפיד על כל הנהלים.. קשקשתי לו משהו וביקשתי ממנו את המים. גמעתי אותם כמו גמל. העיקר להיפטר מהמשימה הזו.

מפה לשם, אחרי כמה דקות אמרתי לו שיוציא את הראש מהטלפון וישים עדין, שאני הולך להשתין. הוא הנהן, לא חשד בכלום.

צעדתי בחושך מנסה למצוא לי איזה פינה, כזו שבעיקר לא תהיה בזווית הראיה של דוד, הכנתי כבר את הטלפון ביד, ידעתי שאין לי הרבה זמן להקשקש עם זה.

עצרתי, פתחתי את החגורה, נתתי למכנסיים הצבאיות ליפול, הזרם הצהוב פשוט השחתרר ממני , וגם שחרר ממני ממשהו , פשוט הרפתי.

ואז נזכרתי שאני חייב את התמונה.  צילמתי יד אחת מחזיקה את הזין היד השניה את המצלמה. 

סידרתי את עצמי וחזרתי לדוד. 

שלחתי לו את התמונה. "אני מדמיין שזה אתה... משחרר עליי...." כתבתי

הוא ענה מיד: "לא היה לי ספק שתציית. כלב טוב"

"עכשיו תחזור לשמירה. תמשיך ללחוץ על הזין דרך המכנסיים כל עשר דקות. כדי שלא בטעות תפסיק לחשוב עליי. מחר נמשיך."

אין ספק שזו אחת השמירות שהכי עברו מהר..

קראתם עד פה?
תמיד אני שמח לפיידבק שלכם,
אבל עכשיו יש לכם הזדמנות לפנק חייל מילואים ❤️ 

ישבתי בבית קפה קטן בתל אביב, כזה עם כיסאות מתכת לא נוחים וריח קפה חזק.
היה אוגוסט, השעה 4 אחר הצהריים, החום לח ודביק כמו תמיד בקיץ עם השמש החזקה של ישראל. זיעה החלה לזלוג לי בגב מתחת לטישרט השחורה שלבשתי. סיוט.

גיא כתב לי לפני שבוע בפייסבוק: "מתן, מה נשמע? מזמן לא דיברנו, בא לך קפה?" חשבתי שזה סתם נוסטלגיה, אולי הוא רוצה לספר על העבודה החדשה או על הילדים, אולי סתם להיזכר בימים שלנו בתיכון. זרמתי, גם ככה אין לי עבודה כרגע, הזדמנות לעשות משהו.

הוא איחר ב-12 דקות. ישבתי שם, גולל את הפייד בטלפון, מנסה להתעלם מהזיעה שזולגת לי לאורך הגב.
כשהוא נכנס סוף סוף, נראה אותו דבר כמו פעם אבל יותר... מלא.
זקן קצר מסודר, חולצת טי אפורה כהה שנדבקה קצת לחזה הרחב מרוב הזיעה, ידיים גדולות עם ורידים בולטים, מכנסי ג'ינס כהים. חייך חיוך רחב, לחץ לי את היד חזק, תוך כדי שהוא מתיישב מבקש מהמלצר קפה קר.
"סליחה על האיחור, אחי, החום הזה הורג אותי," אמר בקול צרוד קצת, כאילו מעישון או משהו.
דיברנו על שטויות - התיכון, המורים, מי התחתן, מי עבר לחו"ל. הרגשתי נוח, אבל משהו במבט שלו היה שונה, חודר יותר, כאילו הוא בודק אותי כל הזמן.

אחרי 10 דקות הוא רכן קדימה, המרפקים על השולחן, והסתכל לי ישר בעיניים.
"תגיד, מתן, יכול להיות שראיתי אותך השבוע ב-Dirty Roulette?"

הלב שלי דפק פתאום חזק, כמו פטיש, הרגשתי את הדם עולה לי לפנים, בטוח שהלחיים שלי אדומות כמו עגבניה.
ניסיתי לצחוק, "מה? לא, מאז כיתה י' לא נראה לי הייתי שם..."
אבל הקול יצא חלש, רועד קצת, לא נראה היה שהוא קנה את זה. הוא רק חייך חיוך קטן, ממזרי. "באמת? כי את השערות השחורות בחזה שלך אני יכול לזהות מקילומטר. עוד מהקורס צלילה. זוכר? הייתי מסתכל עליך במקלחות, השערות הכהות האלה, צפופות אבל לא יותר מדי, יורדות בקו ישר לבטן. בדיוק מה שראיתי באתר, לא היה לי ספק שזה אתה."

הרגשתי את הבטן מתכווצת, חום שורף עולה לי מהבטן למטה, הזין שלי מתחיל להתקשות בתוך המכנסיים, לוחץ נגד הבד, pre-cum כבר מתחיל להרטיב את התחתונים. ניסיתי להסתכל הצידה, "גיא, אתה טועה, זה לא אני..." אבל הוא לא ויתר, רכן עוד קצת, קולו נמוך יותר, "לא, אני בטוח. האמת שהייתי בטוח שישר זיהית את הקול שלי, ושמחתי שהסכמת להיפגש"

לא הגבתי

"הכל טוב מתן, היה אחלה סשן במצלמה, אהבתי איך לקחת את החגורה שלך ונתת לעצמך מכות. אבל אמרתי לעצמי - למה לא בלייב? נראה לי שנינו נהנה הרבה יותר"

המילים נחתו לי כמו מכה. הזיעה מהחום בגב עברה לזיעה אחרת כזו שזולגת לי עכשיו גם על החזה, מתחת לחולצה, גורמת לפטמות להתקשות.  pre-cum החל זולג לאט, מרטיב את התחתונים.
"גיא..." לחשתי, הקול שבור, "איך... איך זיהית?" הוא הניח יד אחת על היד שלי, לחץ קלות, אצבעות חמות, יציבות.
"אמרתי לך מתן, שערות כאלה מדליקות בחזה יש רק לך..."

פחדתי. לא ידעתי מה הוא רוצה, מה אני רוצה.. הרגשתי את הנשימה שלי כבדה, הרגליים רועדות מתחת לשולחן.
"מה אתה רוצה?" שאלתי, הקול חלש, כמעט מתחנן.
הוא חייך, קם לאט. "בוא נלך לדירה שלי. היא קרובה. נדבר שם. או... לא נדבר."

למרות שלא ממש סיימנו את הקפה, הזמנו חשבון ושילמנו. הלכתי אחריו כמו בהילוך איטי. הרגליים רעדו לי, כל צעד גרם לזין להתחכך בבד הרטוב. נכנסנו לבניין תל אביבי ישן, עלינו במדרגות, הדלת נסגרה מאחורינו בקליק שקט. הוא הסתובב אליי, עיניים נעולות. "תוריד את החולצה." ידיים רועדות משכו את הבד למעלה, חשפו את החזה השעיר, הפטמות נוקשות וכואבות, זיעה מבריקה על השערות. הוא התקרב, אצבע אחת מחליקה על הקו שבין השערות, יורדת לאט לבטן, גורמת לי להתכווץ, גניחה קטנה בורחת לי.

"יפה," הוא מלמל, קול צרוד. "עכשיו תוריד הכל." המכנסיים ירדו, התחתונים רטובים, הזין קשה ומבריק, סימני pre-cum  בכל מקום.
הוא הוריד את החגורה מהגינס שלו, עבה, כבדה. "תעמוד מול הקיר, ידיים על הקיר."
צייתתי, הגב אליו, ישבן חשוף, החור מתכווץ מרוב התרגשות. שמעתי אותו מתקרב, ריח זיעה קלה מעורבב בדאודורנט חזק, חום הגוף שלו מאחוריי.

החגורה נחתה ראשונה על הישבן השמאלי - צליפה חדה, צורבת, כאב שורף נעים שמתפשט לי לכל הגוף. גנחתי בקול, רועד. "שקט," הוא אמר, יד חופנת לי את הפה מלפנים, האצבעות הגדולות שלו לוחצות על הפה, מסמנות שקט. הצליפה השנייה נחתה על הישבן הימני, חזק יותר, גורמת לי להתקמר, הזין פועם חזק, pre-cum מטפטף על הרצפה. הוא המשיך, איטי, הצלפות מדודות על הישבן ועל הגב התחתון. בכל פעם כאב חד, שורף, מתפשט כמו אש, גורם לי לרעוד, לנשום בכבדות, לגנוח. 

"תגיד לי כמה אתה רוצה," הוא התקרב ולחש לי באוזן.

"בבקשה... תמשיך... תכאיב לי..." לחשתי, הקול שבור. הוא צחק בשקט, צליפה נוספת, חזקה, גורמת לי לצעוק קלות.

בסוף הוא משך אותי אליו, גב אל חזה, הרגשתי את הזין הקשה שלו דרך המכנס מתחכך בישבן האדום שלי, יד אחת אוחזת בזין שלי, משפשף לאט, חזק. "תגמור בשבילי," הוא לחש, ואני התפוצצתי - גונח, רועד עד שכל הזרע החם היה על הרצפה.

נשארתי שם, רועד בזרועותיו, מזיע , כאוב.
הוא נישק לי את העורף, הרגשתי את הזיפים המחוספסים שלו. "זה רק ההתחלה." לחש שוב באוזן.

הלכתי הביתה ברגליים רועדות, ורק חשבתי איך הוא זיהה, איך זה קרה לי ....

אם אהבתם, הזדמנות נהדרת לשים עוקב אחרי הבלוג

חודש.
בדיוק חודש מאז ההודעה הראשונה שלו.

הוא לקח אותי מאדון אחר.
פשוט כתב "אתה שלי עכשיו" והכל נגמר שם.
לא היה צריך יותר.

מאז הוא שולט לי בגמירה.
לא גומר עד שהוא אומר.
לפעמים ימים.
לפעמים יותר.
אתמול שוב לא גמרתי.
חיכיתי לו.
הזין כאב כל הלילה אבל זה טוב.
זה שלו.

אני אוהב את זה.
אוהב איך הוא כותב "עבד" ואני מיד נרטב.
אוהב לחשוב על הזקן השחור הסמיך שלו.
על השערות בחזה.
על איך הוא נראה כשהוא עצמו חרמן.

והיום - חוגגים חודש.

"איך נחגוג" שאלתי אותו?

"איך?"
הוא הקליד בחזרה

[מרגיש שאתם שותפים למסע הזה, אני פתוח להצעות... חח]

אחרי שבלילה העברתי סשן ארון עם האדון שלי, התעוררתי עם זין כואב ותחתונים דביקים.
בדקתי את הטלפון וכמובן שהיתה הודעה ממנו: "בוקר טוב, כלבלב. תצלם לי אותו עכשיו, קשה ורטוב." צילמתי, הזין מתקשה מייד, pre-cum טרי מתמתח בין האצבעות. "טוב מאוד," הוא השיב. 

התקלחתי במהירות במים קרים כדי להירגע, אבל הזין נשאר חצי זקוף.  ומיהרתי לפגישה של העבודה, בתקווה שאצליח להתרכז. ידעתי שיש לי היום פגישת משא ומתן חשובה עם אחד הלקוחות. מסוג הפגישות המעייפות האלה שמתווכחים בהם על מספרים וסעיפים. הצד השני שכר עורך דין חדש,  אחד מאיזה פירמת ביג 5, השעון הראה שהמקלחת אולי היתה חשובה אבל גרמה לי לאחר.

נכנסתי לבניין הזכוכית הגבוה ברוטשילד, לובי ממוזג מדי עם ריח של קפה. בחדר הישיבות כולם כבר ישבו, המזכירה נגשה אלי לשאול מה אני רוצה לשתות " אני גם אקח הפוך" אמרתי. סקרתי את כל היושבים, כמעט את כולם הכרתי מהפעמים הקודמות אמרתי שלום בחביבות קצת סמול טוק ואז הדלת נפתחה, והוא נכנס.

גבוה, חליפה שחורה מחויטת להפליא, שיער מסודר, מבט חד ורגוע. עורך הדין החדש מהפירמה הגדולה. הוא סקר את החדר בחיוך מנומס, התקרב לשולחן ולחץ ידיים לכולם אחד אחד.

כשהגיע אליי, הוא לחץ לי את היד, היתה לו יד גדולה וחזקה, היה נדמה לי שהלחיצה טיפה ארוכה,
הוא הסתכל לי בעיניים, חיוך קל על השפתיים, ואמר בקול רגוע:
"נראה לי שאנחנו מכירים, לא?"

באותו רגע לא היה לי מושג למה הוא חושב שאנחנו מכירים אז רק הגבתי בפשטות 
"לא נראה לי… נעים מאוד בכל מקרה."

הוא הנהן לאט, כאילו מקבל את התשובה, אבל היה נדמה שהראש שלו לא נרגע והוא בטוח שהוא מכיר אותי, כאילו הוא יודע משהו שאני עדיין לא.
"טוב, נתראה במהלך הפגישה," הוא אמר וישב בראש השולחן.

הפגישה התחילה. עניינית, מקצועית: דיברנו על אחוזי רווח, סעיפי אחריות, תנאי תשלום. 

דקה-שתיים אחרי תחילת הפגישה, הטלפון שלי רטט בכיס בשקט.

הצצתי מתחת לשולחן.

הודעה בטלגרם מהאדון של אתמול 
"כבר הספקת לשכוח אותי, כלב?"

בום.

הלב שלי נעצר לשנייה, ואז התחיל לדפוק כמו משוגע.
הסתכלתי עליו מעבר לשולחן , הוא ישב רגיל לגמרי, מדבר על סעיף פיצויים, ידיים שלובות, מבט מקצועי מוחלט. אבל בפינת הפה שלו הסתתר חיוך קל, רק בשבילי.

בשניה אחת איבתי את הפוקוס שלי, הזין שלי התקשה הלב האיץ.

כל משפט שלו קיבל משמעות חדשה: "אנחנו דורשים שליטה מלאה על הסעיף הזה" 
הזיעה זלגה לי במורד הגב, החולצה נדבקה לעור. התחתונים רטובים לגמרי עכשיו, pre-cum טרי זולג לאט, הבד נדבק לביצים, כל תזוזה קלה בכיסא יוצרת חיכוך עדין ומענה. הפטמות התקשו מהמזגן, והזין  קשה עכשיו לגמרי, כואב.

ניסיתי לדבר, להגיב, להישאר ענייני - אבל הקול שלי יצא קצת צרוד.
הוא הסתכל עליי כל פעם שדיברתי, עיניים לא מרפות, כאילו הוא קורא כל מחשבה מבוישת שרצה לי בראש.

ואז הוא הכריז על הפסקה.

קמתי לאט, מנסה להסתיר את הבליטה, והלכתי לשירותים.
הוא נכנס אחריי. נעמד מאחוריי בכיור. קרוב מדי, הנשימה שלו חמה על העורף שלי, גורמת לי לרעוד.
"עכשיו אתה זוכר?" הוא לוחש.
ואני עמדתי שם, רועד, זיעה קרה זולגת, זין פועם, לא מסוגל להוציא מילה.
"ואני חשבתי שאתה לא בעניין של פגישה במציאות, רק וירטואלי אמרת" לחש לי לתוך האוזן
יכלתי להרגיש את הנשימות שלו על הצוואר שלי.

חזרנו לפגישה. הוא דחק אותנו לויתורים קלים אבל חכמים, הכול ענייני ומקצועי.
בסוף סיכמנו:
"נשלח טיוטה מעודכנת עד סוף השבוע. עורכי הדין יתקשרו ביניהם ישירות לסגור את הנוסח הסופי לקראת חתימה."

לחצנו ידיים כולנו. כשהגיע אליי הוא כמובן התערכב קצת, התקרב אלי שרק אני אשמע ואמר
"תחכה להוראות הערב, כלבלב. אל תיגע."

//

הייתה פגישת זום שגרתית, אחת מאלה שקובעים כל חודש עם החברה השותפה בפרויקט.
תמיד הייתה שם נועה  - נחמדה, מקצועית, עם חיוך קליל וקול רך שהפך את השעה הזאת לנסבלת.
הפעם, כשנכנסתי לחדר, ראיתי שם חדש: עומר.

התבאסתי מיד.
שינוי פתאומי בעבודה תמיד מוציא אותי משלווה, ונועה הייתה סוג של נקודה יציבה באמצע יום כאוטי.
כתבתי בצ'אט הפנימי: "מה קרה לנועה?"
חזר לי: "חופשת מחלה, עומר מחליף אותה עד שתחזור."

הפגישה התחילה.
הוא פתח מצלמה, אני פתחתי.

והנה הוא.
גבר בסביבות ה30 פלוס קצת, זקן קצר מסודר, עיניים כהות וחדות שמביטות ישר למצלמה כאילו הוא רואה אותך באמת.
חולצה כהה, כפתור עליון פתוח, חזה רחב עם קצת שערות כהות מציצות, ידיים גדולות נשענות על השולחן, ורידים בולטים קלות.
קול נמוך, עבה, איטי - כל משפט נשמע כמו משהו שגורם לך להקשיב, להישמע.

הוא לא היה חתיך במובן הקלאסי . לא מודל, לא מושלם, אבל משהו בו פשוט תפס אותי חזק בבטן. גילוח קצר ומסודר שנתן לזקן שלו מראה מחוספס אבל מטופח, עיניים כהות שמביטות ישר למצלמה כאילו הן רואות דרכך, לא רק אליך. חולצה כהה עם כפתור עליון פתוח, חזה רחב עם שערות כהות צפופות שמציצות בדיוק במידה הנכונה. ידיים גדולות, אצבעות ארוכות, ורידים בולטים קלות כשהוא מניח אותן על השולחן, תנועות איטיות ובטוחות שגרמו לי לדמיין אותן אוחזות בי, מלטפות, מצוות.

דקה פנימה וכבר הרגשתי את זה מתחיל.
הוא אמר "בוא נעבור על הנקודות האלה אחד אחד, לאט", המילה "לאט" נחתה לי בבטן כמו מגע.
הסתכלתי על השפתיים שלו זזות, על האופן שבו הוא רכן קדימה קצת, כאילו מדבר רק אליי, ועל הידיים האלה שיכולתי לדמיין אותן מחזיקות משהו... או מישהו.

הזין שלי התחיל להתעורר מתחת לשולחן, בלי שום אזהרה.
ניסיתי להתרכז, באמת ניסיתי.  הנהנתי, "כן, מסכים לגמרי איתך" אבל הראש שלי כבר היה במקום אחר.
דמיינתי את הקול הזה לוחש לי דברים אחרים לגמרי: "תוריד לאט... תראה לי... תיגע בעצמך אבל אל תגמור עד שאני אומר."

היד שלי ירדה מעצמה לירך, לחצה קלות דרך המכנסיים הדקים.
הוא המשיך לדבר על לוחות זמנים, על עדכונים, ואני ישבתי שם, פנים רציניות למצלמה, אבל מתחת לשולחן כבר שפשפתי את עצמי לאט, דרך הבד, מרגיש איך אני נהיה קשה יותר ויותר, ראש הזין רגיש, pre-cum מתחיל להרטיב את התחתונים.

הוא שאל אותי ישירות: "מה דעתך על השינוי הזה בלוח הזמנים?"
הסמקתי, כי בדיוק באותו רגע לחצתי חזק יותר, היד זזה למעלה ולמטה בתנועה קטנה.
"אה... נראה לי... טוב," עניתי, הקול קצת צרוד, "אני... יכול להתרגל."
הוא חייך חיוך קל, איטי, כאילו שמע משהו שלא אמרתי.
"מעולה," הוא אמר, "אני אוהב כשאנשים מתרגלים אליי."

זהו.
זה גמר אותי.
היד שלי האיצה קצת, שפשפתי חזק יותר דרך הבד, מרגיש את הלחץ עולה, הנשימה כבדה, אבל שמרתי על פנים ישרות, כאילו אני רק מקשיב.
דמיינתי אותו יודע, רואה דרכי, אומר לי בשקט "תמשיך, אבל אל תגמור עדיין".

כל 45 הדקות האלה הייתי מפוצל בין העולמות . למעלה מקצועי, למטה חרמן רצח, הזין פועם לי ביד, רטוב לגמרי.
בסוף הוא אמר: "נתראה בשבוע הבא. מקווה שנועה תחזור... אבל בינתיים נסתדר יפה, נכון?"
הנהנתי, חייכתי, כיביתי מצלמה  והמשכתי לשפשף חזק, עד שגמרתי מתחת לשולחן, עם הקול שלו עדיין מהדהד לי בראש.

[ראיתי שיש פה אפשרות לתת מנוי במתנה, רק אומר ..)

הלילה השני הגיע מהר מדי, אבל שעה קודם כבר הייתי מוכן. ישבתי בחדר על המיטה ותהייתי מה הולך להיות, ובכלל אם הוא באמת יופיע, או שיכנס לרשימת החרמנים החד פעמיים, שלפעמים כיף איתם אבל בסוף אני תמיד יודע שאני מחפש משהו אחר יציב יותר, כזה שמאפשר להתפתח בתוך קשר ולא רק לגמור בסוף אירוע חד פעמי.

חמש דקות קודם כבר בדקתי את הדופק, והדלקתי את המחשב. ההודעה שלו הגיעה ב-21:59 בדיוק: "אתה בזמן. טוב מאוד."  ושניה אחר כך - "תתקשר".

להפתעתי הפעם כשהמסך נדלק המצלמה שלו היתה דלוקה – בפוקוס על החלק התחתון של הפנים שלו. זקן קצר כזה ספק חום ספק בלונד, השערות קצרות צפופות עומדות במסודר על הלסת החזקה. הוא מדבר ואני מהופנט הפעם לא רק לקול העמוק  אלא גם לשפתיים ולפה שלו. השפתיים – מלאות, ורודות-כהות, תחתונה מעט בולטת, כאילו תמיד מוכנה לנשק או לנשוך, לרגע כשהו דיבר התלבטתי אם יש לו פירסינג בלשון (אין לו). תוך כדי המילים שלנו אני מוצא את עצמי מתענג על השילוב בין קשיחות ורצינות לבין חיוך ממזרי ושיח קליל. שילוב מדהים שגרם לי לרעוד מבפנים.

ידעתי שאני רוצה אותו.

וז בקול הנמוך הזה שלו שחודר לי למוח באינפוזיה הוא אמר: "תסתכל עליי, אל תזוז, אל תיגע, רק תסתכל."

הידיים שלי היו על הירכיים, הזין שלי עומד, פועם, רטוב, ומחכה. 

זה הרגיש כמו נצח השתיקה הזו - ואז בסוף הוא שאל "אתה רואה אותי?"  ."כן" לחשתי".
"אני רוצה לשמוע אותך אומר את זה" הוא אמר ברכות
"אני רואה אותך אדוני" אמרתי קצת יותר בקול

"אני רוצה שתתחיל לשפשף לאט לאט. "

"תעצור"

"שפשף מהר"

"תעצור"

"לאט לאט" 

"תמשיך"

"תגיד לי שאתה קרוב"

ככה איזה חצי שעה הוא מדריך אותי, לוקח אותי למחוזות רחוקים, אני מהופנט מולו- והוא מעביר את הידיים החזקות שלו על החזה השעיר שלו, לאט לאט כאילו מתגרה בי בכוונה. "אתה רוצה לגעת בחזה הזה?" הוא שאל. "כן"  אמרתי, "עוד לא" הוא אמר בלי להתבלבל.

והוא ממשיך לעשות לי אדג'ינג, תוך שהוא מלמד אותי להרגיש ולהיות קשוב לגוף שלי. "תיגע, לאט, תעלה ותרד, תעצור כשאני אומר," והיד שלי זזה, והזין שלי היה כל כך רגיש, כל נגיעה הייתה כמו חשמל, הזיעה נוזלת לי על הגב, הביצים מתכווצות, הנשימה כבדה, והוא ראה, הוא ידע, אמר "מהר יותר, חזק יותר, תראה לי כמה אתה קרוב," והייתי קרוב, ממש קרוב, הגוף שלי רועד, הזין פועם, הדמעות בעיניים, ואז "עצור," והיד שלי קפאה, הזין שלי עמד, אדום, רטוב. הוא חייך, אמר "שוב, מהר יותר, אבל אל תגמור," וחזרתי, והוא ראה את הרעד, את הזיעה, את ה"בבקשה" שיצא לי מהגרון, שאל "אתה רוצה לגמור?" ואמרתי "כן אדוני," "לא" הוא אמר בתקיפות. המילה הזו – "לא" – שברה אותי, גרמה לי להתחרמן עוד יותר, הגוף שלי בוער, הזין שלי כואב מרוב רצון. 

הרגשתי שאני לא יכול והיד שלי המשיכה לשפשף למרות האיסור המפורש, באמת שלא רציתי להרגיז אותו אבל פשוט זה היה חזק ממני

"תן לעצמך עכשיו שתי סתירות" הוא אמר בתקיפות אבל עם החיוך הממזרי הזה שלו

מיד התאפסתי וחזרתי להיות הכלבלב שלו.

"מגיע לך עונש יותר גדול מזה" הוא אמר וראיתי שוב את החיוך הממזרי שלו בעוד הוא משאיר אותי לתהות מה הולך לקרות

"לך לאמבטיה ותיקח את המצלמה איתך"

נכנסתי לאמבטיה מחכה להוראות

"יפה עכשיו אני רוצה לראות אותך משתין על עצמך כלב"

לא ידעתי איך להגיב ומה לעשות, הוא כנראה הרגיש את ההיסוס שלי ורק אמר בשקט ובביטחון "אל תחשוב, כלכלבים כמוך לא אמורים לחשוב שהם משרתים את האדון שלהם, פשוט תתן לזה לצאת"  באותו רגע הרגשתי איך הוא לוקח עלי בעלות במובן הכי טוב ומרגיע שיכול להיות ופשוט שחררתי 

הבנתי שהתפקיד שלי, לרצות אותו, לציית, אפילו כשזה קשה, אפילו כשזה מביך, אפילו כשזה שובר אותי. בהתחלה זה יצא בטפטוף, אבל בסוף מצאתי את עצמי משתין על הבטן שלי את הנוזל הצהוב החם הזה. השתן הרטיב לי את כל השערות בחזה בבטן ומשם ירד לרגליים. הרגשתי את החום זורם לי בכל הגוף ואז גם את הריח, את הבושה שמציפה אותי כמו גל, המוח שלי צועק "די, זה יותר מדי," אבל הרצון לרצות אותו חזק יותר, חזק מהכל, אני מבין שזה מה שהופך אותי לשלו, זה הקושי הנפשי שגורם לי להרגיש חי, שבור אבל שלם, מבוזה אבל גאה, כי אני עושה את זה בשבילו, והשתנתי עד הסוף, עד שהאמבטיה הייתה רטובה, עד שהגוף שלי רעד.

הוא לא אמר כלום, הוא רק הסתכל, חייך ואז ניתק את השיחה.

"חסר לך שאתה גומר עכשיו" הוא מיהר לכתוב

ומיד הגיעה הודעה נוספת "יום ראשון. אותה שעה."

המסך כבה, האמבטיה רטובה, הגוף שלי רטוב, המוח שלי ריק, אבל אני יודע, ביום ראשון – אני אהיה שם

מה אתם הייתם עושים במקומי?
נ.ב. מחכה לתגובות שלכם - כמו כלב לטיול.
נ.ב.2 – עדיין מחפש אדון וירטואלי עוד בפרופיל שלי