פנטזיות וסיפורים נוספים

אני רוצה לעשות פעם סשן במצלמה

שהאדון שלי בזום של העבודה 

ובמקביל בסשן איתי במצלמה.

היום התכתבתי עם חבר בטלגרם, הוא  אמר שיש לו זום

אמרתי לו אחלה, אתה אמיץ מספיק?

הוא היסס אבל בסוף אמר שיזרום

...

ואז היתה אעזקה

🤬

הייתי אחרי יום ארוך שגם ככה התחיל רע, משימה שהתארכה עד שתיים בלילה, הרגליים כבר כבדות, הגוף דביק מזיעה המדים נצמדים לגוף. כולם כבר ישנים מזמן בחדרים, רק אני עוד מסתובב בפלוגה כמו רוח רפאים, מפנטז רק להניח את הראש במיטה.

כבר כמה ימים אני נכנס לכלוב לחפש לי אדון חדש, החיפושים מתישים אבל גם מחרמנים. הזין מתקשה המון אבל אף פעם לא באמת גמרתי, רציתי לגמור בשביל האדון הנכון. אבל אחרי היום הארור הזה, הרגשתי שמגיע לי פשוט רק להתקלח ולשחרר אולי ככה היום הזה יסתיים באקודר יותר מוצלח. לקחתי את המגבת והדברים שלי והלכתי למקלחות.

בצה"ל, כמו תמיד, מים חמים אף פעם לא היתה הבעיה, גם בשתיים בלילה. אבל בגלל שהיינו חדשים במוצב המפל"ג עוד לא תלו את הווילונות במקלחות. וואלה אף פעם לא הבנתי את הקטע הזה שפלוגה לוקחת איתה את הוילנות שהיא מסיימת קו. הורדתי את המדים, שניה וחצי לאפס את הטמפרטורה הנכונה במקלחת ואני מתחת המים החמים, הרגשתי איך החום נמס לי על הכתפיים, על החזה, יורד לבטן. הזין כבר חצי עמד לי. סגרתי עיניים, לקחתי סבון, התמסרתי למים החמים התחלתי ללטף את עצמי לאט, מתמסר לחום והזרם של המים - כמה הייתי צריך את זה. האצבעות מחליקות על הזין, ה pre-cum מתערבב עם המים והסבון. נשמתי עמוק, גנחתי בשקט, כמעט לא נשמע. הבטן התכווצה, הפטמות נוקשות. דמיינתי ידיים אחרות, גבריות, שעירות, לוחצות חזק יותר. התחלתי לשפשף מהר, הזין ביד, אדום וקשה, כואב נעים.

ואז הדלת נפתחה.

לא שמעתי אותו נכנס. רק הרגשתי את זרם האוויר הקר, ואז ראיתי את אורן. החופל של הפלוגה נמוך, קרחת מבריקה עם זקן שחור-שחור וסמיך, עניים חומות כהות. הוא הסתכל ישר עליי, בלי בהלה, בלי צחוק. רק מבט אחד ארוך, חודר, כאילו הוא רואה הכול - את היד שלי על הזין, את ה-pre-cum שזולג, את הפנים האדומות שלי.

קפאתי. היד נשארה שם, לא זזה.

הוא אמר בקול צרוד, שקט, כמעט לחש:
"אל תפסיק בגללי. הכל בסדר."

ואז פשוט התפשט. חולצה, מכנסיים, תחתונים, הכול נפל על הרצפה. הגוף שלו היה כמו פרווה חיה: שערות על החזה, על הבטן, הגב שלו מכוסה בשערות שחורות סמיכות, ארוכות, מתולתלות, מבריקות מזיעה. הוא נכנס למקלחת שלידי, פתח מים, התחיל להתקלח כאילו אני לא שם. אני ניסיתי להמשיך, אבל היד רעדה, הזין פועם חזק יותר דווקא מהמבוכה. הרגשתי את הדופק בכל מקום, בצוואר, בפטמות, בחור שהתכווץ. גמרתי ככה, בשקט, גניחה חנוקה, הזרע ניתז על הרצפה ונשטף מיד. הוא לא אמר מילה. רק סיים להתקלח, התנגב, יצא.

שלושה ימים עברו כאילו כלום.
הוא דיבר איתי כמו עם כולם. "מה נשמע מתן?", "תעביר לי את המים", מבטים קצרים בפלוגה. אבל אני הרגשתי מוזר בכל פעם שהוא עבר לידי. הזין מתקשה קצת בתחתונים. הפטמות התקשו מתחת לחולצה כשהוא התמתח והשערות בין המכנס לחולצה הציצו. חשבתי כל הזמן: למה הוא לא אומר כלום, הרגיש לי מוזר שהוא מתעלם בבוטות כזו. כאילו הפוך ממה שחשבתי שיקרה.

בלילה השלישי נסענו למעצר באיזה מחנה פליטים. עלינו כל המחלק על הפנתר הממוגן, חושך מוחלט בפנים, רעש כבד של המנוע, כולם שקטים או ישנים. הוא התיישב ליידי מאחורה. הרגשתי את החום שלו, את ריח  הזיעה מעורבבת בדאודורנט עדין. עשר דקות של שקט עברו, כבר חשבתי שזה באמת במקרה שהוא התיישב לידי. ואז, בקול נמוך מאוד, אמר לי:
"שלא תחשוב ששכחתי."

הלב שלי קפץ. הרגשתי את טיפות הזיעה על הגב, את הבטן מתכווצת. מה לעזאזל אני עושה עכשיו? מה הוא רוצה? הסתכלתי קדימה, לא העזתי להפנות ראש. המחשבה הראשונה שלי היתה להתעלם לעשות כאילו לא שמעתי מה שאמר.

הוא המשיך, לאט, צרוד:
"התלבטתי אם לרחם עליך או לספר לחבר'ה... מעניין מה יגידו החברה בפלוגה על החבר הדתי שלהם שהוא גם חרמן כזה, וגם מתאונן במקלחות כמו ילד בן שש עשרה..."

המילים נחתו לי כמו אגרוף בבטן. הרגשתי את הפנים בוערות, את הנשימה נעתקת, את הדופק בכל מקום בגוף  לא ידעתי מה לחשוב, הוא רציני? הוא יספר? מה יקרה אם כולם ידעו? אני אהיה הבדיחה של הפלוגה...

"מה... מה אתה מתכוון?" לחשתי, קולי רועד, מנסה להישמע רגוע אבל לא היה לי ספק שהוא לא האמין לבטחון שניסיתי לשדר .

הוא צחק חרישי, נשימה חמה על האוזן שלי:
"אתה יודע בדיוק למה התכוונתי, אני מתכוון שראיתי אותך. ראיתי איך גמרת שם, רועד כולך, הזרע משפריץ לכל עבר. זה היה... חמוד. אבל החבר'ה, מה הם יחשבו?"

הרגשתי את הזיעה זולגת לי על החזה, מתאספת מתחת לחולצה, המח שלי דפק כמו פטיש  "אתה... אתה לא תעשה את זה, נכון?" אמרתי, קולי כמעט נשבר, אבל עדיין לא מתחנן. עדיין מנסה להחזיק את עצמי. "טוב, מה אתה רוצה בעצם..."

הוא שתק רגע, בונה את המתח, כאילו יודע בדיוק איך זה משגע אותי. ואז:
"אני הולך להחזיק לך את הזין כל הדרך עד שניגע, ואז אני אשכח מכל זה...רק עד שנגיע לא משהו דרמטי - סבבה?"

הרגשתי שאני צריך לקפוץ על המציאה, תכלס לא משהו שהיה נשמע לי באמת דרמטי, אני אוכל לעמוד בזה. "כן... אורן," לחשתי בקול שבור.

ואז, בלי אזהרה, הוא הוריד את הפליז שלו שם אותו על הברכיים של שנינו-  גם ככה חשוך מספיק בפנתר, אף אחד לא באמת רואה, חצי כבר נפלו גמורים. היד שלו קצרה, עבה, שעירה - נשלחה מתחת למכנסיים שלי. האצבעות נכנסו מתחת לתחתונים, תוך שניות הוא אחז בזין שלי. הרגשתי את החום של כף היד, את השערות על פרק כף היד מתחככות בעור הבטן שלי. הוא לא מיהר. לחץ קלות, מלטף את ראש הזין במעגלים איטיים,  הזין שלי התחיל להתמתח, לאט לאט ה-pre-cum הגיע. הוא התחיל בלחיצות על הזין עצמו.

ניסיתי לשתוק. לא לזוז. רק נשימות כבדות דרך האף. הרגליים  רעדו, הבטן התכווצה, הפטמות נוקשות וכואבות מתחת לחולצה.
הוא לחש לי באוזן, נשימה חמה על הצוואר:
"תרגיש כמה אתה רטוב.. רק הפעם בשבילי... רק תיזהר לא נראה לי שאתה רוצה לגמור...בטח לא פה באמצע."

הוא משך לאט, עצר כשחשבתי שאני קרוב, לחץ חזק יותר כשהרגיש שנרגעתי.
היד שלו חזקה, בטוחה, שולטת.
הרגשתי את הדופק שלו דרך האצבעות, את הזיעה על הידיים שלו נמרחת על הבטן התחתונה שלי.
מידי פעם הוא העביר את האגודל שלו על הראש של הזין שלי, משחק קלות עם הPERCUM שהצטבר שם.

הוא לא נתן לי לגמור. כשהגענו, כשהמנוע נדם, הוא הוציא את היד לאט, מנגב אותה על הפליז שלי, על הבטן שלי, משאיר אותי רטוב.
ורק לחש לי: "שמח לראות שנהנת. זה רק ההתחלה."

ירדתי מהפנתר רועד כולי.  מנסה לסדר את הזין הבולט שלי בתוך הבוקסר,שכבר הייתי בטוח שספוגים בטיפות הזרע שלי, הרכשתי את טיפות הזיעה זולגת לי לאורך הגב. את המבט שלו כשנכנסנו למחנה.
הוא לא אמר כלום יותר.
אבל אני יודע שהוא לא סיים...

קראתם עד פה?
בחייאת תנו איזה תגובה, ספרו מה אהבתם? מה הייתם רוצים שיקרה?
השקעתי הרבה על הסיפור הזה.

אף אדון לא שולט לי על הגמירה נכון לעכשיו...

אני מאונן מלא, גם במילואים

אבל כבר לא בא לי לגמור

אם זה לא בשביל האדון שלי

:/

כן עדיין מחפש וזה...

היום בחדר אוכל עמתי בתור מאחורי מישהו

השערות השחורות עטפו את הצוואר שלו

ירדו עמוק לתוך הגב 

יכלתי לעמוד מאחוריו שעות

לצפות במראה היפה הזה

הוקפצנו עם האזעקות הראשונות בשבת. היחידה שלי הוקפצה למקרה שהמצב יצא משליטה.

הבסיס אליו הגענו היה מלא עד אפס מקום. פלוגה ותיקה כבר תפסה את הקו הזה כמה חודשים. הם פינו לנו כמה חדרים וכנסנו שמונה בחדר,  זרקתי את התיק בפינה, ניסיתי להירדם אבל ההמולה מסביב לא ממש איפשרה. לא עשינו כמעט כלום תכלס. לקח לנו איזה 48 שעות להתאפס על המשימות על הבסיס, ולהכנס לאיזה לו"ז הגיוני כלשהו.

בחדר האוכל זה התחיל. בפעם הראשונה ראיתי אותו יושב בקצה חדר האוכל, מגש מלא, אוכל לאט, המבטים שלנו הצטלבו. גבר בסביבות ה-35, לא ממש גבוה, כתפיים רגילות כאלה, חזה שעיר מציץ מהחולצה הפתוחה כפתור אחד יותר מדי, זקן זיפים שחור שנתן לו מראה מחוספס אבל מסודר. עיניים כהות, חודרות, לא ממצמצות. כשהרמתי ראש מהצלחת - הוא לא הסיט את המבט. רק חיוך קטן, כמעט בלתי נראה, בפינה של השפה התחתונה. הלב שלי קפץ, אבל אמרתי לעצמי שזה סתם פרנויה של מילואים. בפעם השנייה, ארוחת ערב באותו יום, הוא עבר לידי עם הצלחת, הכתף שלו נגעה בכתף שלי יותר מדי זמן, חום הגוף שלו חדר דרך הבד, ריח זיעה קלה מעורבב בדאודורנט חזק עלה לי ישר לראש. אבל היה נדמה לי שעדיין זה רק בראש שלי. הזין שלי התעורר קצת, התקשה בתחתוני. כשהרמתי עיניים שוב - הוא כבר הסתכל, מבט ישר, ארוך, כאילו לא נבוך מהסיטואציה, אני הורדתי את המבט. 

זה נמשך ככה כמה ימים. מבטים מצטלבים בחדר האוכל, פעם אחת ברחבה של הפלוגה כשהוא יצא מהמקלחת עם מגבת נמוכה על המותניים, טיפות מים זולגות בין השערות על החזה, הוא עצר לשניה, הסתכל עליי, חייך את החיוך הקטן הזה ואז המשיך. לא דיברנו מילה. אפילו לא הייתי בטוח מה היה השם שלו. אבל בכל פעם שהיינו באותו חלל, הרגשתי אותו. כמו שהגוף שלי כבר למד לזהות את הריח שלו, את החום, את המבט.

ואז לילה אחד אעזקה, התלבטתי אם לצאת מהמיטה בכלל אבל בסוף החלטתי להיות רציני ולקחתי את עצמי למיגונית. יותר נכון מבנה בטוח ברוחב מטר על שניים לא מעבר אפילו בלי חלון יציאה, או אפילו תאורה, רק בטון שאמור לשמור עלינו, או לפחות על מי שטרח לקום ולהיכנס אליו. כמעט 24 גברים נדחסו פנימה, צפוף עד מחנק, גופים נלחצים זה לזה, נשימות כבדות, מישהו לוחש "שקט, שקט", מישהו אחר מתלונן "אין אוויר". נדחקתי לקיר, ניסיתי לתפוס מקום, אבל מישהו גדול נדחף מאחוריי, חזה נלחץ לגב שלי, ריח זיעה חמה ומוכר עלה לי ישר לאף. זה הוא. ידעתי מיד.

הוא לא אמר כלום בהתחלה. רק נשאר צמוד, גוף כבד, חזק, נלחץ אליי, הידיים שלו נשענות על הקיר משני צידי הראש שלי, כלוא אותי בין הגוף שלו לבטון. הרגשתי את הנשימה שלו על העורף, חמה, איטית, כבדה יותר מהנשימות מסביב. "שקט," הוא לחש לי באוזן, קול עמוק, צרוד משינה ומהאדרנלין, "אל תזוז." זה לא היה בקשה. זה היה פקודה, והגוף שלי הגיב מיד - הזין התקשה בתוך המכנסיים, נלחץ על הבד של המדים ה pre-cum כבר מתחיל לזלוג.

סביבנו כולם דחוסים, שומעים את הנשימות הכבדות, מישהו לוחש "כמה זמן זה?", מישהו אחר מקלל בשקט, אבל הוא לא זז. להפך - הוא התקרב עוד, הזקפה שלו נלחצת לי לישבן דרך המכנסיים, קשה וחמה, מתחככת לאט, מכוונת. יד אחת שלו ירדה מהקיר, מחליקה על המותן שלי מתחת לחולצה, אצבעות חמות נוגעות בעור, מלטפות את השערות הדקות על הבטן. רעדתי. ממש רעדתי, דופק בכל מקום. "אתה רועד," הוא לחש, זיפים שורטים לי את הצוואר, "זה מפחד? או שזה אני?" לא עניתי, רק נשמתי כבד,הפטמות נוקשות וכואבות .

הוא לא חיכה. היד המשיכה למטה, היה נדמה שהוא שוקל אם לפתוח את המכנס ולהכניס יד פנימה, אבל אז גם הוא כנראה הבין שזה מוגזם מידי, אז הוא החליט פשוט להחזיק את הזין שלי דרך הבד וללחוץ חזק. הרגשתי את הזין שלי מתקשה עוד יותר, פועם חזק נגד התחתונים, ראשו כבר רטוב ומבריק מ-pre-cum שזלג. סביבנו 24 גברים דחוסים כמו סרדינים, נשימות כבדות, מישהו לוחש "תירגעו, זה ייגמר מהר", מישהו אחר מקלל בשקט "אין אוויר פה, חם כמו בתנור", אבל אני כבר לא שמעתי אותם באמת. רק את הנשימה שלו על העורף, עמוקה, צרודה, ואת היד שלו שממשיכה, אוחזת בי דרך הבד הדק, לוחצת חזק בבסיס, גורמת לי להתכווץ בכל הגוף.

"זהו אפשר לצאת, נגמר" מישהו צעק, הדלת נפתחה

אהבתם? אשמח לליק / תגובה

וגם מזכיר שאני מחפש שולט לקשר וירטואלי ארוך

הפרטים היבשים והפרטים החשובים בפרופיל

השאר (והוא לא מעט) פה בבלוג

תמיד בימי ראשון, בדיוק ב-21:00, היה לנו סשן קבוע.
הוא היה כותב "עכשיו, מתן" ואני הייתי נועל את דלת החדר, מדליק מצלמה, ומתמסר לשעה-שעתיים של שליטה מרחוק. הוא לא היה צריך להגיד הרבה , הקול הצרוד שלו, הפקודות הקצרות, הוא אהב לראות את הזין שלי מתרגש ממנו- ואני אהבתי להיות שם בשבילו.

בשבת בבוקר הטלפון צלצל והקפיצו אותנו למילואים.  ארזתי את הדברים ונסעתי לבסיס. שלובשים את המדים הירוקים יש איזה סוויץ במח שקשה להסביר. ריח של זיעה וחוסר וודאות היה בשלב הזה אצל כולם.  התאגרנו על נשק, מדים, ציוד ומשימות. תמיד זה ככה השעות הראשונות הם בכאוס גדול. בלי הרבה זמן לחשוב.

אתמול בערב הטלפון רטט בכיס.
הודעה ממנו.

"מה קורה מתן? 21:00 עבר."

הלב שלי קפץ. כתבתי במהירות, האצבעות קצת רועדות מקור ומהפתעה:

"אדוני... הוקפצתי למילואים.  בדיוק באמצע שמירה."

הוא לא ענה במשך כמה דקות.
חשבתי שהוא יכתוב משהו כמו "טוב, תשמור על עצמך" או משהו כזה. אבל אז הוא שלח:

"חבל. אבל אני לא מתכוון לוותר עליך רק בגלל מלחמה.
מתי אתה יורד משמירה?"

"עוד שעתיים" כתבתי, והרגשתי את החום בגוף.

"יופי. תישאר מחובר. נעשה סשן קצר".

"אני לא לבד אדוני, יש פה עוד מישהו איתי." כתבתי

"לא נורא, אם תהיה ממושמע הוא לא ישים לב"

מצד אחד מאוד פחדתי, לא ידעתי לאן זה הולך ובטח לא רציתי שדוד, החייל שאיתי בשמירה, ישים לב למשהו. אבל מהצד השני, פתאום נזכרתי בקשר שלנו, ומאוד התגעגעתי.  אהבתי לשמוע את הקול העמוק שלו, לראות את השפתיים שלו מוקפות בזיפים השחורים האלה נעות - מדברות אלי.  

"תשים יד על הזין דרך המכנסיים. תלחץ חזק. תאר לי."

היד ירדה. דרך הבד העבה של המדים הרגשתי את הזין שלי כבר חצי קשה, מתעורר רק מההודעות שלו. לחצתי. כאב נעים, "הוא מתקשה אדוני," כתבתי, "אני מרגיש את הדופק דרך הבד. יש מצב שpre-cum כבר מתחיל לצאת."

"תלטף לאט. מעגלים על הראש. אל תגע בזין הכל דרך המכנס."

ליטפתי.  מעגלים איטיים סביב הראש הרגיש. הזין התקשה עוד, כבר הרגשתי את pre-cum זולג ומכתים את התחתונים מבפנים"
הסתכלתי על דוד, הוא גם היה שקוע לגמרי בטלפון שלו בנסיון לשבור שיא חדש באיזה משחק.
"הרגשתי את הפטמות מתקשות מתחת לחולצה, הרגשתי את הנשימה שלי נעשת כבדה יותר".

"עכשיו תרים את החולצה קצת. תצבוט פטמה אחת חזק. תשלח תמונה."

הסתכלתי שוב על דוד, הוא היה שקוע בטלפון, וחוץ מזה היה נראה לי שאני אוכל להסביר בקלות את הסיטואציה סה"כ.
הרמתי את החולצה עד החזה, צבטתי את הפטמה השמאלית חזק. כאב חד, נעים, הזין שלי ישר הגיב. שלחתי לו את התמונה על הרקע הכהה של הלילה.

"יופי. תעבור לשנייה גם. תחזיק 20 שניות. תכתוב לי מה אתה מרגיש."

צבטתי. כאב מתוק, לא הרגשתי את הכאב כמו שהרגשתי את החרמנות שעולה לי בכל הגוף מהסשן הפומבי הזה ככה בחוץ. "אני מרגיש את זה בכל הגוף...  אני כל כך חרמן אדוני."

"יש לכם שרותים שם?" הוא שאל

"איזה.. אנחנו בסוף העולם שמאלה..."

"אז מה אתם עושים עם צריכים להשתין?" הוא שאל ולא הרבה

"לא יודע.. מוצאים פה איזה פינה" כתבתי

"אז תדאג למצוא איזה פינה כזו, אני רוצה תמונה שלך משתין עם המכנסיים למטה"

פאק, אין מצב שאני מסוגל לזה. גם כי אני לא צרך להשתין כרגע וגם מי משתין עם מכנסיים למטה?

"השתנתתי לפני כמה דקות אדוני, אני לא צריך להשתין" כתבתי מנסה להתחמק

"חבל, יש לך עשר דקות לפרק עוד ליטר מים, אני לא הולך לוותר לך על זה מתן"

הבנתי שהוא לא ירד מזה, תמיד שהוא הוסיף את השם שלי בסוף היה ברור שזה יקרה כך או כך.

בגלל שזה מילואים, בקושי מים היה לי. מזל שדוד השתחרר לא מזמן מהסדיר אז הוא עוד מקפיד על כל הנהלים.. קשקשתי לו משהו וביקשתי ממנו את המים. גמעתי אותם כמו גמל. העיקר להיפטר מהמשימה הזו.

מפה לשם, אחרי כמה דקות אמרתי לו שיוציא את הראש מהטלפון וישים עדין, שאני הולך להשתין. הוא הנהן, לא חשד בכלום.

צעדתי בחושך מנסה למצוא לי איזה פינה, כזו שבעיקר לא תהיה בזווית הראיה של דוד, הכנתי כבר את הטלפון ביד, ידעתי שאין לי הרבה זמן להקשקש עם זה.

עצרתי, פתחתי את החגורה, נתתי למכנסיים הצבאיות ליפול, הזרם הצהוב פשוט השחתרר ממני , וגם שחרר ממני ממשהו , פשוט הרפתי.

ואז נזכרתי שאני חייב את התמונה.  צילמתי יד אחת מחזיקה את הזין היד השניה את המצלמה. 

סידרתי את עצמי וחזרתי לדוד. 

שלחתי לו את התמונה. "אני מדמיין שזה אתה... משחרר עליי...." כתבתי

הוא ענה מיד: "לא היה לי ספק שתציית. כלב טוב"

"עכשיו תחזור לשמירה. תמשיך ללחוץ על הזין דרך המכנסיים כל עשר דקות. כדי שלא בטעות תפסיק לחשוב עליי. מחר נמשיך."

אין ספק שזו אחת השמירות שהכי עברו מהר..

קראתם עד פה?
תמיד אני שמח לפיידבק שלכם,
אבל עכשיו יש לכם הזדמנות לפנק חייל מילואים ❤️ 

ישבתי בבית קפה קטן בתל אביב, כזה עם כיסאות מתכת לא נוחים וריח קפה חזק.
היה אוגוסט, השעה 4 אחר הצהריים, החום לח ודביק כמו תמיד בקיץ עם השמש החזקה של ישראל. זיעה החלה לזלוג לי בגב מתחת לטישרט השחורה שלבשתי. סיוט.

גיא כתב לי לפני שבוע בפייסבוק: "מתן, מה נשמע? מזמן לא דיברנו, בא לך קפה?" חשבתי שזה סתם נוסטלגיה, אולי הוא רוצה לספר על העבודה החדשה או על הילדים, אולי סתם להיזכר בימים שלנו בתיכון. זרמתי, גם ככה אין לי עבודה כרגע, הזדמנות לעשות משהו.

הוא איחר ב-12 דקות. ישבתי שם, גולל את הפייד בטלפון, מנסה להתעלם מהזיעה שזולגת לי לאורך הגב.
כשהוא נכנס סוף סוף, נראה אותו דבר כמו פעם אבל יותר... מלא.
זקן קצר מסודר, חולצת טי אפורה כהה שנדבקה קצת לחזה הרחב מרוב הזיעה, ידיים גדולות עם ורידים בולטים, מכנסי ג'ינס כהים. חייך חיוך רחב, לחץ לי את היד חזק, תוך כדי שהוא מתיישב מבקש מהמלצר קפה קר.
"סליחה על האיחור, אחי, החום הזה הורג אותי," אמר בקול צרוד קצת, כאילו מעישון או משהו.
דיברנו על שטויות - התיכון, המורים, מי התחתן, מי עבר לחו"ל. הרגשתי נוח, אבל משהו במבט שלו היה שונה, חודר יותר, כאילו הוא בודק אותי כל הזמן.

אחרי 10 דקות הוא רכן קדימה, המרפקים על השולחן, והסתכל לי ישר בעיניים.
"תגיד, מתן, יכול להיות שראיתי אותך השבוע ב-Dirty Roulette?"

הלב שלי דפק פתאום חזק, כמו פטיש, הרגשתי את הדם עולה לי לפנים, בטוח שהלחיים שלי אדומות כמו עגבניה.
ניסיתי לצחוק, "מה? לא, מאז כיתה י' לא נראה לי הייתי שם..."
אבל הקול יצא חלש, רועד קצת, לא נראה היה שהוא קנה את זה. הוא רק חייך חיוך קטן, ממזרי. "באמת? כי את השערות השחורות בחזה שלך אני יכול לזהות מקילומטר. עוד מהקורס צלילה. זוכר? הייתי מסתכל עליך במקלחות, השערות הכהות האלה, צפופות אבל לא יותר מדי, יורדות בקו ישר לבטן. בדיוק מה שראיתי באתר, לא היה לי ספק שזה אתה."

הרגשתי את הבטן מתכווצת, חום שורף עולה לי מהבטן למטה, הזין שלי מתחיל להתקשות בתוך המכנסיים, לוחץ נגד הבד, pre-cum כבר מתחיל להרטיב את התחתונים. ניסיתי להסתכל הצידה, "גיא, אתה טועה, זה לא אני..." אבל הוא לא ויתר, רכן עוד קצת, קולו נמוך יותר, "לא, אני בטוח. האמת שהייתי בטוח שישר זיהית את הקול שלי, ושמחתי שהסכמת להיפגש"

לא הגבתי

"הכל טוב מתן, היה אחלה סשן במצלמה, אהבתי איך לקחת את החגורה שלך ונתת לעצמך מכות. אבל אמרתי לעצמי - למה לא בלייב? נראה לי שנינו נהנה הרבה יותר"

המילים נחתו לי כמו מכה. הזיעה מהחום בגב עברה לזיעה אחרת כזו שזולגת לי עכשיו גם על החזה, מתחת לחולצה, גורמת לפטמות להתקשות.  pre-cum החל זולג לאט, מרטיב את התחתונים.
"גיא..." לחשתי, הקול שבור, "איך... איך זיהית?" הוא הניח יד אחת על היד שלי, לחץ קלות, אצבעות חמות, יציבות.
"אמרתי לך מתן, שערות כאלה מדליקות בחזה יש רק לך..."

פחדתי. לא ידעתי מה הוא רוצה, מה אני רוצה.. הרגשתי את הנשימה שלי כבדה, הרגליים רועדות מתחת לשולחן.
"מה אתה רוצה?" שאלתי, הקול חלש, כמעט מתחנן.
הוא חייך, קם לאט. "בוא נלך לדירה שלי. היא קרובה. נדבר שם. או... לא נדבר."

למרות שלא ממש סיימנו את הקפה, הזמנו חשבון ושילמנו. הלכתי אחריו כמו בהילוך איטי. הרגליים רעדו לי, כל צעד גרם לזין להתחכך בבד הרטוב. נכנסנו לבניין תל אביבי ישן, עלינו במדרגות, הדלת נסגרה מאחורינו בקליק שקט. הוא הסתובב אליי, עיניים נעולות. "תוריד את החולצה." ידיים רועדות משכו את הבד למעלה, חשפו את החזה השעיר, הפטמות נוקשות וכואבות, זיעה מבריקה על השערות. הוא התקרב, אצבע אחת מחליקה על הקו שבין השערות, יורדת לאט לבטן, גורמת לי להתכווץ, גניחה קטנה בורחת לי.

"יפה," הוא מלמל, קול צרוד. "עכשיו תוריד הכל." המכנסיים ירדו, התחתונים רטובים, הזין קשה ומבריק, סימני pre-cum  בכל מקום.
הוא הוריד את החגורה מהגינס שלו, עבה, כבדה. "תעמוד מול הקיר, ידיים על הקיר."
צייתתי, הגב אליו, ישבן חשוף, החור מתכווץ מרוב התרגשות. שמעתי אותו מתקרב, ריח זיעה קלה מעורבב בדאודורנט חזק, חום הגוף שלו מאחוריי.

החגורה נחתה ראשונה על הישבן השמאלי - צליפה חדה, צורבת, כאב שורף נעים שמתפשט לי לכל הגוף. גנחתי בקול, רועד. "שקט," הוא אמר, יד חופנת לי את הפה מלפנים, האצבעות הגדולות שלו לוחצות על הפה, מסמנות שקט. הצליפה השנייה נחתה על הישבן הימני, חזק יותר, גורמת לי להתקמר, הזין פועם חזק, pre-cum מטפטף על הרצפה. הוא המשיך, איטי, הצלפות מדודות על הישבן ועל הגב התחתון. בכל פעם כאב חד, שורף, מתפשט כמו אש, גורם לי לרעוד, לנשום בכבדות, לגנוח. 

"תגיד לי כמה אתה רוצה," הוא התקרב ולחש לי באוזן.

"בבקשה... תמשיך... תכאיב לי..." לחשתי, הקול שבור. הוא צחק בשקט, צליפה נוספת, חזקה, גורמת לי לצעוק קלות.

בסוף הוא משך אותי אליו, גב אל חזה, הרגשתי את הזין הקשה שלו דרך המכנס מתחכך בישבן האדום שלי, יד אחת אוחזת בזין שלי, משפשף לאט, חזק. "תגמור בשבילי," הוא לחש, ואני התפוצצתי - גונח, רועד עד שכל הזרע החם היה על הרצפה.

נשארתי שם, רועד בזרועותיו, מזיע , כאוב.
הוא נישק לי את העורף, הרגשתי את הזיפים המחוספסים שלו. "זה רק ההתחלה." לחש שוב באוזן.

הלכתי הביתה ברגליים רועדות, ורק חשבתי איך הוא זיהה, איך זה קרה לי ....

אם אהבתם, הזדמנות נהדרת לשים עוקב אחרי הבלוג

חודש.
בדיוק חודש מאז ההודעה הראשונה שלו.

הוא לקח אותי מאדון אחר.
פשוט כתב "אתה שלי עכשיו" והכל נגמר שם.
לא היה צריך יותר.

מאז הוא שולט לי בגמירה.
לא גומר עד שהוא אומר.
לפעמים ימים.
לפעמים יותר.
אתמול שוב לא גמרתי.
חיכיתי לו.
הזין כאב כל הלילה אבל זה טוב.
זה שלו.

אני אוהב את זה.
אוהב איך הוא כותב "עבד" ואני מיד נרטב.
אוהב לחשוב על הזקן השחור הסמיך שלו.
על השערות בחזה.
על איך הוא נראה כשהוא עצמו חרמן.

והיום - חוגגים חודש.

"איך נחגוג" שאלתי אותו?

"איך?"
הוא הקליד בחזרה

[מרגיש שאתם שותפים למסע הזה, אני פתוח להצעות... חח]

אחרי שבלילה העברתי סשן ארון עם האדון שלי, התעוררתי עם זין כואב ותחתונים דביקים.
בדקתי את הטלפון וכמובן שהיתה הודעה ממנו: "בוקר טוב, כלבלב. תצלם לי אותו עכשיו, קשה ורטוב." צילמתי, הזין מתקשה מייד, pre-cum טרי מתמתח בין האצבעות. "טוב מאוד," הוא השיב. 

התקלחתי במהירות במים קרים כדי להירגע, אבל הזין נשאר חצי זקוף.  ומיהרתי לפגישה של העבודה, בתקווה שאצליח להתרכז. ידעתי שיש לי היום פגישת משא ומתן חשובה עם אחד הלקוחות. מסוג הפגישות המעייפות האלה שמתווכחים בהם על מספרים וסעיפים. הצד השני שכר עורך דין חדש,  אחד מאיזה פירמת ביג 5, השעון הראה שהמקלחת אולי היתה חשובה אבל גרמה לי לאחר.

נכנסתי לבניין הזכוכית הגבוה ברוטשילד, לובי ממוזג מדי עם ריח של קפה. בחדר הישיבות כולם כבר ישבו, המזכירה נגשה אלי לשאול מה אני רוצה לשתות " אני גם אקח הפוך" אמרתי. סקרתי את כל היושבים, כמעט את כולם הכרתי מהפעמים הקודמות אמרתי שלום בחביבות קצת סמול טוק ואז הדלת נפתחה, והוא נכנס.

גבוה, חליפה שחורה מחויטת להפליא, שיער מסודר, מבט חד ורגוע. עורך הדין החדש מהפירמה הגדולה. הוא סקר את החדר בחיוך מנומס, התקרב לשולחן ולחץ ידיים לכולם אחד אחד.

כשהגיע אליי, הוא לחץ לי את היד, היתה לו יד גדולה וחזקה, היה נדמה לי שהלחיצה טיפה ארוכה,
הוא הסתכל לי בעיניים, חיוך קל על השפתיים, ואמר בקול רגוע:
"נראה לי שאנחנו מכירים, לא?"

באותו רגע לא היה לי מושג למה הוא חושב שאנחנו מכירים אז רק הגבתי בפשטות 
"לא נראה לי… נעים מאוד בכל מקרה."

הוא הנהן לאט, כאילו מקבל את התשובה, אבל היה נדמה שהראש שלו לא נרגע והוא בטוח שהוא מכיר אותי, כאילו הוא יודע משהו שאני עדיין לא.
"טוב, נתראה במהלך הפגישה," הוא אמר וישב בראש השולחן.

הפגישה התחילה. עניינית, מקצועית: דיברנו על אחוזי רווח, סעיפי אחריות, תנאי תשלום. 

דקה-שתיים אחרי תחילת הפגישה, הטלפון שלי רטט בכיס בשקט.

הצצתי מתחת לשולחן.

הודעה בטלגרם מהאדון של אתמול 
"כבר הספקת לשכוח אותי, כלב?"

בום.

הלב שלי נעצר לשנייה, ואז התחיל לדפוק כמו משוגע.
הסתכלתי עליו מעבר לשולחן , הוא ישב רגיל לגמרי, מדבר על סעיף פיצויים, ידיים שלובות, מבט מקצועי מוחלט. אבל בפינת הפה שלו הסתתר חיוך קל, רק בשבילי.

בשניה אחת איבתי את הפוקוס שלי, הזין שלי התקשה הלב האיץ.

כל משפט שלו קיבל משמעות חדשה: "אנחנו דורשים שליטה מלאה על הסעיף הזה" 
הזיעה זלגה לי במורד הגב, החולצה נדבקה לעור. התחתונים רטובים לגמרי עכשיו, pre-cum טרי זולג לאט, הבד נדבק לביצים, כל תזוזה קלה בכיסא יוצרת חיכוך עדין ומענה. הפטמות התקשו מהמזגן, והזין  קשה עכשיו לגמרי, כואב.

ניסיתי לדבר, להגיב, להישאר ענייני - אבל הקול שלי יצא קצת צרוד.
הוא הסתכל עליי כל פעם שדיברתי, עיניים לא מרפות, כאילו הוא קורא כל מחשבה מבוישת שרצה לי בראש.

ואז הוא הכריז על הפסקה.

קמתי לאט, מנסה להסתיר את הבליטה, והלכתי לשירותים.
הוא נכנס אחריי. נעמד מאחוריי בכיור. קרוב מדי, הנשימה שלו חמה על העורף שלי, גורמת לי לרעוד.
"עכשיו אתה זוכר?" הוא לוחש.
ואני עמדתי שם, רועד, זיעה קרה זולגת, זין פועם, לא מסוגל להוציא מילה.
"ואני חשבתי שאתה לא בעניין של פגישה במציאות, רק וירטואלי אמרת" לחש לי לתוך האוזן
יכלתי להרגיש את הנשימות שלו על הצוואר שלי.

חזרנו לפגישה. הוא דחק אותנו לויתורים קלים אבל חכמים, הכול ענייני ומקצועי.
בסוף סיכמנו:
"נשלח טיוטה מעודכנת עד סוף השבוע. עורכי הדין יתקשרו ביניהם ישירות לסגור את הנוסח הסופי לקראת חתימה."

לחצנו ידיים כולנו. כשהגיע אליי הוא כמובן התערכב קצת, התקרב אלי שרק אני אשמע ואמר
"תחכה להוראות הערב, כלבלב. אל תיגע."

//