מישהו מהצט פנה אליי והציע לשלוט בי.
בדרך כלל הייתי זורם, אבל הפעם יש לי אדון - אז שיתפתי אותו.
הוא שאל כמה שאלות על הבחור, עליי, ואז אמר: "תזרום. אבל אסור לך לגמור."
הבחור מהצט נעלם כמו שבא (מאונן מקלדת קלאסי), אבל משהו בכל זאת נפתח.
המחשבה שהאדון שלי ישלוט בסשן שלי עם מישהו אחר,
שאני אהיה שם, אציית, ארגיש אותו מאחורי הכל
חרמנה אותי בצורה שלא ציפיתי.
וכנראה שגם אותו.
מאז יש בינינו וויב כזה של "יש אופציה".
ואז, יום אחד, הוא הגיע.
דמות שכבר שנים יושבת לי בראש, דמות מאוד ותיקה פה בכלוב.
הוא כבר בבלוגים השמורים שלי פה בכלוב, הרבה זמן שאני עוקב אחריו
אבל פתאום ראיתי אותו בצט התחלנו לדבר
הצעתי לו לכתוב יחד פוסט משותף בבלוג, אותו סיפור אבל כל אחד מהזווית שלו
זה הצליח להדליק אותו..
אבל אני בתמימותי חשבתי שנכתוב על פנטזיה משותפת,
אבל הוא דווקא היה בטוח שאנחנו נכתוב על משהו אמיתי...
הופתעתי, לא חשבתי אפילו על האופציה הזו
הוא תמיד היה נראה לי כמה ליגות מעלי בתחום השליטה
עם קילומטרז ענק כזה..
אבל כל שיחה איתו רק גרמה לי להיות חרמן יותר ויותר
להבין כמה אני רוצה מהנסיון הזה שלו.
כמה אני זקוק לתשומת הלב שלו, לאישור שלו.
כמה אני מפחד לפשל,
לא להיות מספיק,
לא להיות מוכן.
כמה אני רוצה.
ואני יודע שהוא רואה את זה.
וזהו.