"תעשה כזה דבר: תפתח את הטיימר בפלאפון שלך. שים חמש דקות. בלי להפעיל עדיין. קח עט. אתה תשים את העט בפה ותחזיק אותו שם חמש דקות. אתה תשים אותו כמו שכלב מחזיק עצם. אתה לא תוציא את העט מהפה עד שהטיימר יצלצל. אם מישהו נכנס או צריך אותך - אתה מוציא את העט מהפה. מבחוץ אנשים סתם יחשבו שאתה מחזיק עט בפה. אתה ואני נדע שאתה כלבלב שמחזיק עצם."
"כן אדוני"
הפעלתי את הטיימר.
לקחתי עט כחול רגיל, הכנסתי אותו לפה, סגרתי שפתיים והידקתי - בדיוק כמו כלבלב שלא מרפה מהעצם שלו.
זה הרגיש די טכני, סטנדרתי כזה עט בפה זה לא משהו מוזר סך הכל.
הטעם הראשון היה קר ופלסטי, אבל תוך שניות הפה התחיל להתמלא רוק. חם, דביק, נוזלי, בלעתי אותו לתוך הגרון.
הזין התקשה כמעט מיד, בלי מגע, בלי שום דבר חוץ מהמחשבה: "אני עושה את זה כי הוא אמר". הזין התנפח בתוך המכנסיים, דחף נגד הבד של הג'ינס, התמתח עד כאב מתוק. כל תזוזה קטנה גרמה לו להתחכך קלות, והלחץ הזה רק הגביר את החום שהתפשט בו.
הלב שלי התחיל לדפוק מהר יותר, והחרמנות בכל רגע שברה שיא חדש..
המחשבות התרוצצו כמו אש: " איך הוא יודע בדיוק מה ידליק אותי" "איך הגעתי למצב הזה שעט בפה מעמיד לי את הזין" "איך בא לי שהוא יעביר את היד החזקה והשעירה שלו על הראש שלי כלו שמעבירים על ראש של כלבלב כשרוצים לעודד אותו על מעשה טוב..
רעדתי. השרירים התכווצו בלי שליטה. הרגשתי את הדופק החזק , ואת ה PRECUM יוצא מהזין. כמו תזכורת חיה למצב שלי, לשליטה שלו, לבעלות שלו עלי.
כשהטיימר צלצל, אחרי חמש דקות בדיוקף הורדתי את העט לאט, ממש לאט. השפתיים היו רטובות לגמרי, עם טעם מלוח-מתוק של רוק ופלסטיק. הזין עדיין עמד קשה, דחף, כאב מהמתח שלא שוחרר. הרגשתי רעד עמוק בכל הגוף - כאילו כל התשוקה שהצטברה שם מחכה רק למילה אחת שתשחרר אותה.
זה היה כל כך פשוט.
חמש דקות. עט. טיימר.
ועדיין זה אחד הדברים הכי מחרמנים, הכי עוצמתיים שחוויתי לאחרונה.
אני לא יודע מה יהיה בהמשך. אבל ממש בא לי להיות הגור שלו
🐾