פנטזיות וסיפורים נוספים

עברו שבועיים. שבועיים שבהם בכל פעם שהמסך בטלפון נדלק הלב שלי זינק, רק כדי לצנוח חזרה לתהום כשהתברר שזו עוד קבוצת וואטסאפ של המילואים או הודעה מהעבודה. שבועיים של דממה מיאיר.
התחלתי להשתגע. המוח שלי הריץ סרטים, אולי הוא נפגע? אולי הוא נבהל מהאינטנסיביות שלי? אולי הוא פשוט מצא מישהו "אמיתי" יותר, לא וירטואלי, מישהו שהוא יכול להחזיק פיזית? החרמנות שאיתגרה אותי בשבוע הראשון התחלפה לאט לאט בסוג של מועקה גופנית, דכדוך כזה שגורם לזין להישאר רפוי ועצוב, לא משנה כמה ניסיתי לגרות אותו.
ואז, בראשון בערב, כשאני כבר בבית, הטלגרם רטט.
"מתן." רק כתב

לא התאפקתי ומיד כתבתתי "היי"

"מצטער, הייתה תקופה אישית עמוסה מאוד. הייתי צריך קצת זמן לעצמי, לנקות רעשים"

הידיים שלי רעדו כשכתבתי לו. רציתי לצרוח, רציתי להטיח בו כמה נלבתי, אבל כל מה שיצא לי זה: "התגעגעתי אליך. באמת. חשבתי שוויתרת עלי"

הוא לא ענה מיד. ראיתי את שהוא מקליד ה-"typing" המופיע ונעלם שוב ושוב.

"האמת? גם אני קצת. היה חסר לי הבוקר טוב מהכלבלב שלי. לא חשבתי שזה ישפיע עלי ככה חח

המשפט הזה, ה-"גם אני קצת", היה שווה שבועיים של ייסורים. הרגשתי את החום מתפשט לי בחזה. "אני צריך אותך," כתבתי. 

"אני עדיין צריך עוד כמה ימים לעצמי, מתן. אני לא פנוי לסשן מלא או לדיבורים ארוכים".

"באסה" הקלדתי מהר בפרץ  של כנות "כבר חשבתי שחזרת"

"יש לי רעיון, אם אתה באמת זקוק לתשומת לב שלי, אני מוכן לתת לך משימה. נראה לי שתאהב אותה, לא באמת מה שאני רציתי אבל נראה לי שאתה במצב די נואש וקצת מגיע לך יחס"

הלב שלי דפק. "כל מה שתגיד"

"טוב, זוכר שסיפרת לי שאתה נכנס לצט ב -Dirtyroulette? אז אני רוצה שתיכנס לשם ותפתח מצלמה לשעה שלמה. שים טיימר. הכלל הוא כזה: אתה לא נוגע בעכבר. אתה לא מדלג על אף אחד. אתה הופך להיות אובייקט. מי שעולה מולך - אתה שם בשבילו. אם זה גבר שלא מעניין אותך, אם זה מישהו שמשעמם אותך, אם זה מישהו שמדבר אליך מגעיל - אתה לא בורח. רק הם יכולים להעביר אותך. אתה נשאר על ארבע או יושב מול המצלמה,, הזין שלך בחוץ. אתה יכול לאונן אם הם מבקשים, אבל אתה לא גומר. בסוף השעה, אתה שולח לי דיווח מפורט על מה שעבר עליך ואיך הרגשת. אני רוצה לדעת שסבלת ונהנית מכל רגע כזה של חוסר שליטה"

הגרון שלי התייבש. הרעיון של להפקיר את המצלמה שלי לחסדי האינטרנט, בלי יכולת "לברוח" בלחיצת כפתור, היה הדבר הכי מפחיד והכי מעורר ששמעתי.

"וואלה הצלחת להדליק אותי, שמח שחזרת אדוני"

"יאללה צא לדרך" הוא כתב

"כן אדוני" עניתי

####
אהבתם? אל תשתכחו לעקוב, מוזמנים לפנות פה או בפרטי
מקווה עוד היום לעלות את המשך הפרק

המסך החשיך. "לילה טוב כלב". המילים האלו היו האחרונות ששמעתי לפני שיאיר ניתק את שיחת הווידאו. השקט שהשתרר היה מבהיל. הזין שלי, שהיה מתוח עד קצה היכולת תחת הספירה שלו לאחור, פעם בקצב מטורף. הזרע שלי כבר היה בשלב שהוא מוכן להתפרץ, אבל הספירה לאחור מעולם לא הגיעה לסיפרה "אחת".

באותו רגע, שהגוף כולו רעד וניסתי להסדיר את הנשימה, הבנתי משהו על יאיר.
הוא באמת האדון שאני צריך, הוא לא מחפש סיפוק מיידי ולגמור, הוא מחפש שליטה.
הוא רוצה לבדוק אם הוא מצליח להחזיק אותי גם שהשיחה נגמרת.

היום הראשון

התעוררתי מוקדם בבוקר כי ידעתי שאני צריך לחזור מוקדם לבסיס, כי אני יוצא ראש בראש עם חבר. הגוף שלי הרגיש כמו פצצה מתקתקת. כל תנועה שלי הייתה עינוי. היד שלי נשלחה למפשעה באופן אינסטינקטיבי, רק כדי לגלות שהתחתונים שלי ספוגים ב-precum. המוח שלי אמר לי שאני יכול לסיים את זה בעשר שניות, עוד לפני שאני לובש את המדים בחזרה למוצב - שפשוף קצר ודי. אבל אז עלו בי המחשבות על העיניים החומות שלו מהתמונה בטלגרם. עיניים חודרות עמוקות כאלה.. 

היד שלי קפאה. לא. אני לא אתן לזה להיות עוד סטוץ וירטואלי שנעלם. אני אהיה העבד שהוא לא יוכל לשכוח. מיהרתי והחלפתי תחתונים, עליתי על מדים, והרגשתי את הבד הגס מתחכך בזין הרגיש שלי. כל צעד בדרך לבסיס הזכיר לי כמה אני חרמן, ולמה אני כל כך חרמן. המדים, שהיו אמורים להיות סמל לכוח שלי כלוחם, הפכו להיות הכלא של החרמנות שלי. בכל פעם שהחזקתי את הנשק, דמיינתי את הידיים השעירות של יאיר תופסות לי את פרקי הידיים, מצמידות אותן לקיר, ולוחשות לי: "מי אמר לך שאתה יכול לזוז?".

היום השני

ביום השני השתיקה שלו בטלגרם התחילה לשרוף. "נראה לאחרונה לפני שעה". הוא מחובר, אבל הוא לא כתב לי כלום. הוא לא שאל אם גמרתי, וגם לא איך אני מרגיש. התלבטתי אם זה אומר שהוא תופס אותי כעוד פרטנר חד פעמי, או שזה חלק מהתפיסה שלו- הוא יודע. הוא יודע שאני תלוי בו ומה זה עושה לי השתיקה הזו שלו.

בערב, בחדר האוכל, מצאתי את עצמי בוהה בצוואר של חייל שישב מולי. ראיתי את וריד הדופק שלו פועם ובולט, ודמיינתי את יאיר נושך לי בדיוק את המקום הזה בזמן שהוא מושך לי בשיער מאחור בשעה שהוא לוחש לי באוזן "אני לא יודע אם מתאים לי הסיפור הזה, אני לא בטוח שאתה שווה את ההשקעה שלי". החרמנות הפכה להיות משהו פיזי, כבד, שפשוט לא הפסיק להעסיק את המח שלי. הלכתי למקלחות, מקווה שהמים הקרים יצננו קצת את אפקט החרמנות. עמדתי תחת הזרם, והסתכלתי למטה. הזין שלי היה כהה, כמעט סגול. נשענתי על הקיר הקר וגנחתי. המים שטפו את הדמעות שזלגו לי מהתסכול. "בבקשה," לחשתי לקירות המלוכלכים, "שרק יתן אות חיים". אבל הטלפון בתיק נשאר דומם.

היום השלישי

ביום השלישי הפסקתי להיות אני. התחלתי לדמיין אותו כאילו הוא איתי בבסיס. מסתובב עם הטישירט השחורה שלו, עם הריח של האפטרשייב והזיעה הגברית. דמיינתי אותו נכנס למכולה של הפלוגה, מסמן לי להיכנס אחריו, ונועל את הדלת. בלי מילים. הוא פשוט היה מסתכל עלי, רואה את הרעידות שלי, ואומר: "על הברכיים". ואני הייתי צונח. הייתי מנשק לו את הנעליים הצבאיות, והוא היה רק מחייך חינוך ממזרי ועונה "כלב טוב". אני חושב שזה היה מהפעמים הבודדות שלא היה זמן משעמם במילואים, דמיונות השליטה שלו כבר היו חלק מסדר היום שלי, בחדר אוכל, בפינה הפלוגתית.. הרגשתי את הרצועה שלו מתהדקת סביב הצוואר שלי עוד ועוד..

היום הרביעי

הכאב בביצים הפך להיות מצב נתון. כאב עמום כזה שעולה גם לבטן התחתונה, ומזכיר לי בכל רגע את המצב שלי. הזרע שלי שייך ליאיר. הוא מצטבר, הוא נהיה כבד, נהיה סמיך. הוא מחכה רק להחלטה של יאיר.

התחלתי לכתוב לו הודעות בטלגרם, אבל מחקתי ולא שלחתי. "אני משתגע פה", "הזין שלי חייב לפרוק", "אני לא יכול יותר". כותב ומוחק... יאיר כבר רמז לי יותר מפעם אחת שהוא לא אוהב שאני מדווח לו על מצב החרמנות שלי. התאפקתי.
בערב, כשהחברים לחדר כבר ישנו, ירדתי מהמיטה ושכבתי על הרצפה הקרה בתנוחת "על ארבע". נשארתי ככה כמה דקות. הברכיים שלי כאבו, הרצפה היתה קרה, אבל הרגשתי הכי קרוב אליו שאפשר. דמיינתי שהוא יושב על הכיסא בחדר שלו, מסתכל עלי במצלמה, ומחייך את החיוך הקטן והמרושע שלו. "כלב טוב," הוא היה אומר. והכאב היה נעלם.

היום החמישי

אני לוחם מילואים. אנשים מסתכלים עלי ומחפשים ביטחון, כוח. והם לא יודעים שמתחת למדים, יש גבר שמתחנן שמישהו יקרא לו "כלבלב". השילוב הזה בין המדים הירוקים לבין המצב של שעבוד מוחלט ליאיר הפך אותי למשהו אחר. הרגשתי שאני חי בשני עולמות במקביל. ביום אני בן אדם הגיוני ובוגר שיוצא לעבוד, ובלילה אני מתפלל להוא עם הזקן השחור הסמיך בטלגרם.

הזין שלי כבר לא הרגיש כמו איבר מין, הוא הרגיש כמו אמצעי ענישה. הוא היה כל כך רגיש שכל מגע מקרי של המכנסיים גרם לי לרעוד. ה-precum כבר השאיר סימנים לבנים ויבשים על התחתונים שלי. לא היה זוג שלא קיבל סימנים לבנים. אהבתי להריח אותם לפני ששמתי אותם בשק הכביסה -רציתי להריח את החרמנות שלי. רציתי לזכור כמה אני נואש.

היום השישי

הגעתי לקצה. הייתי בטוח שאני עומד להתפרץ לא ידעתי מה ואיך אבל ידעתי שזה קרוב. המוח שלי היה מלא בתמונות שלו. דמיינתי את החזה השעיר שלו, את הדרך שבה השיער השחור צומח לכיוון הטבור. דמיינתי איך הוא היה תופס לי את הזין ביד החזקה שלו, לא כדי לענג, אלא כדי להכאיב. כדי להזכיר לי שזה שלו.

"למה הוא שותק?" שאלתי את עצמי שוב ושוב. אולי הוא מצא מישהו אחר? מישהו נגיש יותר? אולי באמת הוא ירד מהאפשרות להחזיק כלבלב וירטואלי מהצד? המחשבה הזו הכאיבה לי יותר מהכאב הפיזי. הרגשתי קנאה שורפת. רציתי לצרוח לו: "אני כאן! אני מחזיק מעמד! אף אחד לא יהיה צייתן כמוני!". אבל שתקתי. השתיקה שלו לימדה אותי לשתוק גם.

היום השביעי

שבוע עבר. שבעה ימים של איפוק מוחלט. שבעה ימים שבהם לא נגעתי בעצמי, לא גמרתי, ולא הפסקתי לחשוב על יאיר לשנייה אחת.
אני שוכב עכשיו על המיטה בבסיס, הבטן נוגעת במזרון, הזין מבקש להתחכך גם הוא במזרון מתלבט אם הוא נהנה מהחיכוך או סובל ממנו.
הטלפון לפני,  אני עובר ומסתכל על השיחה שלנו בטלגרם. המילים האחרונות עדיין שם: "לילה טוב כלב".

אני מרגיש את הגוף שלי רועד. הזין שלי פועם בקצב מטורף, הכאב בבטן הפך לחלק ממני.

אני לא יודע כמה זמן הגוף שלי יחזיק מעמד לפני שהוא יבגוד בי ויפרוק את הכל מעצמו בשינה או ברגע של חולשה.
אני נלחם בעצמי כל דקה, אבל המלחמה הזו לא הוגנת כשאני לבד.
אני צריך את היד שלו שתחזיק אותי, או את הקול שלו שישחרר אותי.

אני מחכה למילה אחת שתגאל אותי.
למילה שתפרוק את כל המתח הזה ותהפוך אותו לכניעה שלווה.
אני מחכה למילה שתאשר לי שראו אותי, שיש לי אדון שאני שייך אליו.

רק שישלח לי הודעה: 
"תפרוק".

"טוב, יאללה בא נבדוק את זה...
"פתח מצלמה." הוא כתב

הלב שלי החסיר פעימה. לא ידעתי אפילו מה הוא מתכנן והאמת שלא הייתי ממש מוכן לזה, אבל כל כך רציתי את זה שלא היה לי אפילו זמן לחשוב. נכנסתי לחדר, נעלתי את הדלת התיישבתי על הברכיים. התקשרתי .

המצלמה נפתחה. המסך של יאיר היה חשוך, אבל פתאום שמעתי רעש של נשימה עמוקה, ואז קול נמוך, מחוספס, כזה שמרגישים בבטן לפני ששומעים באוזניים.

"תוריד הכל, מתן. אני רוצה לראות את הכלבלב שלי כמו שצריך"

לא באמת היססתי. חזרתי לתנוחה של הכלבלב הכנוע ערום, הזין שלי כבר עמד זקוף ומתוח, מטפטף על הרצפה.

"יפה מאוד," הקול שלו הדהד בחדר. "עכשיו, שים יד על הזין. לא לשפשף. רק להחזיק. תרגיש כמה הוא חם, כמה הוא רוצה אותי... עכשיו, תתחיל. לאט. למעלה ... למטה... אני רוצה שתעשה את זה בדיוק בקצב של המילים שלי"

הוא התחיל לתאר לי מה הוא היה עושה לו היה שם. הוא דיבר על הידיים החזקות שלו, על איך הוא היה תופס לי את העורף ומצמיד אותי אליו. "אתה מרגיש את זה, מתן? אתה מרגיש כמה אתה חסר אונים מול הקול שלי? כמה הגוף שלך זקוק לי?" הוא שאל, והקצב שלו הלך והתגבר. השפשוף שלי הפך למהיר, הרגשתי שהמוח שלי נמחק וכל מה שקיים זה הקול שלו והיד שלי.

"עצור!" הוא אמר פתאום בנוקשות שיש בה גם רכות.

קפאתי. הזין שלי פעם כאילו יש לו לב עצמאי משלו.

"אתה רוצה לגמור, כלב?" הוא שאל בלחש סקסי ומרושע.

"כן... בבקשה... יאיר... אדוני..." התנשפתי, בקושי מצליח להוציא מילים.

"אני לא שומע. תבקש יפה. תגיד לי למה מגיע לך."

"בבקשה אדוני, אני לא יכול יותר... אני שלך, תן לי לגמור בשבילך..." התחננתי, הגוף שלי כולו רעד, הפטמות התקשו, וכל מה שרציתי יותר מלגמור היה שהוא יהיה מרוצה, שהוא יהיה גאה בי....

"טוב. אני מרשה לך. אבל רק כשאני אגיע לאחת. אם אתה גומר לפני - כנראה אתה לא באמת כזה צייתן כמו שאמרת. הבנת?"

"כן אדוני."

"תתחיל לשפשף חזק. הכי חזק שלך. עשר... תשע... שמונה..." הוא התחיל לספור לאחור והגוף שלי רעד. הייתי כל כך קרוב 

"שבע... שש... חמש... יותר מהר, מתן! אני רוצה לראות אותך מתפרק...

שפשפתי כל כך חזק שהייתי בטוח שאני עוד שניה גומר. עצרתי . לא רציתי לאכזב אותו.

"מה קרה, מתן? אמרתי לך להפסיק?" הוא מיד שאל

"לא אדוני, אני פשוט כל כך חרמן ואני מפחד שעוד רגע אני פשוט גומר ואני לא רוצה לאכזב אותך.."

"זה לא באמת מעניין אותי. זה בעיה שלך. תמשיך לאונן"

לא הבנתי מה הוא רוצה. הייתי בטוח שהוא ישמח מזה שעצרתי, אבל כנראה שלא. המשכתי לשפשף תוך כדי שאני אומר למח שלי כל הזמן אסור לך לגמור, אל תגמור, אל  תאכזב אותי..

יאיר המשיך "חמש..  ארבע... שלוש... שתיים..."

הגעתי לקצה. הייתי בשנייה האחרונה, העיניים שלי נעצמו, חיכיתי למילה "אחת" שתגאל אותי...

אבל היא לא באה.

"שתיים וחצי..." הוא אמר ברוגע מקפיא. "שתיים ורבע...

"בעצם, תפסיק. ידיים על הראש. עכשיו!"

נחנקתי. הידיים שלי הלכו מעצמם לראש, אפילו לא הספקתי להבין למה. הרגשתי כאב פיזי ממש מהמתח שלא השתחרר. הזין שלי עמד להתפוצץ.

אחרי דקה של שקט מורט עצבים, הוא אמר בקול רך, 

"כלב טוב. עמדת בזה יפה. הוכחת לי שאתה יודע להתמסר גם כשכל הגוף שלך צורח"

הוא ניתק את השיחה. המסך חזר להיות שחור. שכבתי על המיטה, רועד כולו, הלב שלי דופק כמו תופים בראש.

אחרי כמה רגעים הגיעה הודעה בטלגרם:
"אוקיי מתן. נראה לי שבאמת שווה לבדוק את האופציה הזו של שליטה וירטואלית איתך. תנוח. נמשיך מחר."
"רגע, אני יכול לגמור אדוני?"
"חחח.. למה נראה לך?" הוא כתב
"סליחה יאיר"
"לילה טוב כלב"
"לילה טוב" כתבתי ושקעתי במחשבות


[אל תשאירו אותי במתח, ספרו לי מה חשבתם]

"זה יהיה מאתגר" כתבתי, וניסתי לחשוב איך אני שולח לו תמונה של עצמי על ארבע, "אפשר אולי לעשות וידאו נראה לי זה יהיה יותר פשוט. רלוונטי?" שאלתי

"אמרתי תמונה" הוא כתב מיד. והזין שלי שוב נכנס למצב של דריכות.
"אז האם שיחה רלוונטי יותר או לא?"
"קוראים לזה טיימר תמצא איך להפעיל את זה".
הוא ירה את ההודעות, ככה שכל מה שנותר לי לכתוב בחזרה זה "רות היישר"

"Good boy" הוא כתב, ואני התחלתי לרייר, הרגשתי את הפטמות שלי מצכווצות רק מפיידבק הקטן הזה שהוא כתב לי, את הזין מתקשה במכנס.

לשבריר שניה, חשבתי לעשות לו קטע ולהצתלם עם בגדים, אבל שניה אחכ מיד הזכרתי לעצמי שזה יהיה הדבר הכי מטומטם שאפשר לעשות. עד שיש מישהו שאני מרגיש רצון עז להתמסר אליו ולהעביר לו את השליטה- אסור לעשות דברים טפשיים כאלה.
הלכתי לאמבטיה, התפשטתי.
הזין היה כבר קשה מאוד, טיפות של זרע התחילו לצאת, והגוף רעד ולא בגלל הקור.
בדרך כלל אני לא אוהב לשלוח תמונות, ומעדיף לפתוח מצלמה, מרגיש לי גם יותר בטוח וגם יותר הוגן. ככה אני יכול לראות מי הפרטר מולי, ואולי יותר חשוב מה התגובה האינסטנקטיבית שלו שאפשר ללמוד ממנה המון. אבל כאמור יאיר כבר הצליח לשבור כל מוסכמה אפשרית. עשיתי כמה נסיונות ושלחתי לו את הטובה.

"אוקיי יפה מאוד" הוא כתב. לא לפני שכמו תמיד היה נדמה לי שעבר נצח בין השלב שהוא ראה את התמונה, לתגובה שלו.
"ה'על ארבע' שלך די מעפן אבל זה נראה לי המקסימום שאתה יכול לעשות כרגע"

"כן קצת הסתבתי עם זה" הסברתי לו. וגם סיפרתי שלרוב אני לא שולח ככה תמונות לאנשים."
"גאה בך כלב טוב" הוא כתב בסוף

התרגשתי. ניסתי להבין למה הגוף שלי מגיב ככה להודעות שלו. בסוף עוד לא ממש ראיתי אותו. התחושות האלה בדרך כלל באות לי שאני עושה סשן במצלמה ואני חם על הגוף של הצד השני. אבל זה לא המקרה כאן, אפילו לא ראיתי את הגוף שלו. ניסיתי לחשוב מה הוא עשה שהצליח לחדור ככה כל מהר את כל השכבות ההגנה שלי - אבל לא הצלחתי להבין.

"חשבתי אם אפשר לבקש גם תמונה שלך אחרי שעמדתי במשימה 🐶" החלטתי לכתוב ולשלוח מהר - שלא אתחרט .
"כל מה שצריך זה לבקש" הוא מיד כתב
"אפשר בבקשה אדוני?"
"כבר אמרתי לך, אני לא האדון שלך. ובכלל עדיין לא בטוח שאני בקטע הוירטואלי הזה שאתה מנסה לגרור אותי אליו
"אבל היית כלב טוב , אז מגיע לך"
[בום, 4 תמונות שלו, פנים מלאות בבגדים]

הוא אפילו לא שלח אותם בחד פעמי, נתן לי את הזמן לרייר עליהם, לצפות בזקן השחור והסמיך שלו, בעניים הרכות עם המבט החודר. הוא לא היה גבוה או שרירי במיוחד, אהבתי את זה. יכולתי לדמיין איך אני מניח את הראש שלי עליו. נשען עליו. מעביר את הסמכות והשליטה בצורה שלווה ושקטה לגבר הזה שבתמונה. הוא לא הצטייר לי כטיפוס המאניק הזה, חסר המעצורים. או שזה היה כבר משהו שהמח שלי השלים אחרי השיחות שלנו. היה משהו מאוד רגוע בו ובשליטה שלו. ממש לא מתאמצת או צריכה להוכיח שהוא השולט בסיפור, אלא משהו פשוט. טבעי. מושלם.

"אם הייתי יודע שזה כל כך פשוט חחח" כתבתי לו. ומיד הוספתי "אם היית יודע כמה אני מרייר פה"

"תרייר" הוא כתב עם קירצה

"אני רועד" כתבתי לא כדי לגרום לו לעוף על עצמו, אלא כי באותו הרגע באמת רעדתי. כל כך רציתי להיות שלו. שיקח עלי בעלות

"חח אל תרעד." הוא כתב "תנשום... תחזור למציאות היא הרבה יותר חשובה כרגע"

"אתה נראה כמו מישהו שיכול להיות טוב… אם תלמד להקשיב"

הלב שלי קפץ. הרגשתי חום מתפשט בחזה, את הפטמות מתקשות ואת הזין עומד כמו טיל. אבל לפני שהספקתי להגיב הוא כתב עוד שורה, ששוב שיחה לי עם המוח

"אתה באמת בסדר, אבל אני עדיין חושב על הרעיון הזה.."

"רק בסדר?" שאלתי



[אם אהבתם מוזמנים לעקוב, או לתת בלייק]

למחרת שקמתי התלבטתי אם לשלוח ליאיר הודעה, או שזה יתפרש כצעד נואש מידי. בסוף החלטתי להתאפק, או יותר נכון החלטתי לנסות להתאפק, כי זה לא ממש הצליח לי אחרי שעה בערך כבר כתבתי לו "בוקר טוב" ונשארתי לבהות במסך.

שעה אח"כ הוא הגיב
"בוקר טוב מתן, קמת חרמן?"
"כן אדוני"
"הסברתי לך, אני לא האדון שלך. אני עוד לא יודע אם בכלל מתאים לי הרעיון הזה של קשר וירטואלי"
לא ידעתי איך להגיב,כתבתי ומחקתי כמה פעמים, בסוף פשוט כתבתי "סליחה" 

שתיקה ארוכה. לא הייתי רגיל לזה, בדרך כלל הייתי מוצא ברשת אדונים שהיו הרבה יותר אקטיבים ויוזמים, הרבה יותר חרמנים שעוד לפני שאני הספקתי להגיב הם כבר החזירו לי את ההודעה הבאה.
יאיר לא היה כזה. לא ידעתי אם זה בגלל שהוא עסוק, או בגלל שהוא נהנה לשים אותי על אש קטנה ולתת לי להתייסר כחלק מהשליטה, או שבאמת העולם הוירטואלי לא ממש מעניין אותו מספיק כדי ליזום שיחה. 
לא ידעתי מה הסיבה שלו, רק הרגשתי שזה מטריף אותי ברמה שאולי גם הקשר הזה נועד לכשלון מראש...
מצאתי את עצמי פשוט בוהה במסך "last seen 16 minutes ago",
ואז "last seen 30 minutes ago" 
ואז "last seen 1 hour ago" 
ואז הוא כתב "אתה באמת מתנצל על זה שאתה קורא לי אדוני? מעניין."

חשבתי שההודעה ממנו תאט לי את הלב וקצת תרגיע אותי, אבל בדיוק הפוך - הלב שלי רק דפק מהר יותר, והזין שלי כבר נכנס למצב דריכות. 
"חח לא יודע כנראה ככה אני רגיל מאדונים אחרים" מהרתי לכתוב לו.
"מעניין.. ספר לי קצת על האדונים הקודמים שלך" הוא ביקש, ואני שמחתי שהוא מבקש לקלף עוד שכבה מעלי.

סיפרתי לו על לירון האדון הראשון שלי, או לפחות הראשון שאני מחשיב אותו כאדון. על איך הוא היה הראשון שגרם לי לדחוף משהו לתחת,  איך ביקש ממני יום אחד להשתין לכוס ואני לא הבנתי בכלל למה שהוא ירצה שאני אשתין לכוס, כל כך צעיר וחדש בתחום הייתי, שלא חשבתי שדקה אחרי זה הוא יבקש ממני לשתות את הכוס. איך סירבתי לו, אבל בשבוע שאחר כך כבר שתית את השתן ואמרתי תודה אדוני בסוף. ואיך בסוף ויתרנו על קשר של חצי שנה רק בגלל שהוא היה חייב להיפגש ואני לא רציתי.

סיפרתי גם על גלעד שלימד אותי מה זה אדגינג ואיך לשמור על החרמנות שלי במשך ימים ללא פורקן, על הסשן בהיפנוזה שהיה לי אחרי הסבב הראשון של המלחמה עם שניר  שבו ניסיתי היפנוזה בפעם הראשונה, ובסופו טעמתי את הזרע שלי (מה שלרוב מגעיל אותי) בלי להסס.  וגם על מאיר שחדר לי לנשמה ובסוף נעלם לי אחרי כמה חודשים של קשר...

יאיר המשיך לשאול מה הקטע שלי עם שעירים, ולמה יש לי הרבה סיפורים כאלה בבלוג (הוא קרא!)  סיפרתי לו שאני דו וכל הקטע שלי עם גברים הוא רק סביב עולמות השליטה, אבל גם זה רק ממקום גברי חזק. שאני ממש ממש לא בקטע של ניוש או של גילוח שערות, שאני אוהב ידיים שעירות חזקרות שתופסות שליטה ופיקוד. 
יאיר לא הסתפק בזה והמשיך לחפור בנושא, ואני לא באמת ידעתי להסביר למה שאני עומד בתחנת אוטובוס אני ישר נמשך להציץ דרך החולצה של הבחור לידי כמה שעיר החזה שלו...

בכל שאלה כזו, הרגשתי שהנשמה שלי מתקלפת, הרגשתי את הגוף שלי רועד ואת הזין מתקשה. הצצתי לתחתונים היה ברור לי שיש שם שלולית הprecum אבל לא חשבתי שהיא כל כך גדולה..

"אני צריך להכנס לאיזה פגישה בנתיים כתוב לי מה הגבולות שלך" כתב

"האמת אני עוד מרגיש שאני בשלבי למידה, אז הם עוד נבנים.. אבל בגדול: בלי פנים, בלי חרא, בלי דם, בלי סמנים קבועים, או משהו שיוציא אותי מהאנונימיות שלי.." מיד כתבתי.

ושוב הוא נעלם. והראש שלי נכנס לסרטים.
ידעתי שיש לו פגישה, אז אמרתי ננסה לראות איזה פרק בסדרה שזה עזר קצת, אבל עדיין מידי פעם הצצתי לראות
"last seen 30 minutes ago" 
"last seen 1 hour ago"
"last seen recently" 
והמח שלי נודד בין חרמנות, לסקרנות, לאיבוד שליטה,קמתי לשרותים בדרך הסתכלתי במראה: הלחיים קצת אדומות והעניים קצת מבריקות והזין בולט מהמכנס. ורק חשבתי לעצמי שאני כמו כלבלב חרמן שמחכה לבעלים שלו...🐶

אחרי שעה וחצי (יותר נכון שעה 47 דקות, ספרתי) הוא כתב:
"סיימתי. נראה לי הגיוני סך הכל..."
נשמתי לרווחה, ומיד כתבתי "שמח לשמוע.. אז מה עכשיו?"

עברו עוד 12 דקות ארוכות.

"עכשיו אני חושב. אתה נשמע רציני, מתן. זה נדיר. אבל אני עדיין לא בטוח אם אני רוצה קשר וירטואלי. אני מעדיף דברים אמיתיים, עם נוכחות, עם מגע. קשר כזה… זה דורש ממני אנרגיה, ואני לא בטוח שאתה שווה את זה עדיין."

קראתי את ההודעה שלו שלוש פעמים. המילים "לא בטוח" ו"שווה את זה עדיין" כאבו כמו סטירה, אבל הזין שלי דווקא ראה את הכוס המלאה ובחר לעמוד זקוף חזק יותר. הרגשתי את הטיפות ממש יוצאות ממנו. 

"אני מבין" כתבתי, למרות שהאצבעות רעדו. "אני אשמח להוכיח לך שאני שווה את ההשקעה."

הוא ענה יחסית מהר הפעם:

"אני רוצה תמונה ממך, התמונה צריכה להיות מצולמת מהצד כשרואים אותך על ארבע. אני רוצה לראות גם את התחת שלך וגם את הידיים" הוא כתב

הכל התחיל במילואים. בסבב המי יודע כמה של המלחמה האין סופית. תמיד המילואים מעלים אצלי את רמת החרמנות, אבל הפעם כבר הרגשתי שזה בלתי נשלט. קרוב לחצות הצלחתי לגרד קצת זמן לעצמי ונכנסתי לצט של הכלוב. לא היה לי ממש מטרה מוגדרת פשוט רציתי לשחרר קצת את המתח.
גללתי את הרשימה של האנשים בחדר, נכנס מידי פעם לפרופיל של מישהו, מוצא איזה סיבה למה זה לא מתאים וממשיך לגלול... עד שתפס את העין שלי  controlfreak84.

פרופיל נקי. תמונה של יד שעירה בהורדת ידיים. תיאור קצר: "38, שולט, מחפש נשלט מסור. בלי בולשיט בבקשה". יש מצב שהייתי מדלג עליו בגלל התאור הקצר וחסר היחודיות, אבל משהו בכינוי עצמו הדליק אותי, יחד עם היד השעירה החזקה לגמרי הצדיק מבחינתי את הגישוש.

"הי, מה קורה?" שלחתי לו

"היי. בסדר. אתה?" הגיב אחרי דקה.

התחלנו איזה שיחה בנאלית כזו של שלום שלום, אמרתי לו שאהבתי את הכינוי שלו, הוא פרגן לי על שרות המילואים שלי, סיפר שהיה קצין קרבי בנח"ל אבל נפלט אחרי שנפצע במילואים לפני כמה שנים.  שאל אותי קצת על עצמי, סיפרתי לו. וקצת שתפנו אחד את השני כמה יבש פה בצט, וכמה קשה למצוא היום אנשים נורמאלים.

הוא כנראה עשה פחות מחקר שורשים ממני, ולא קרא את הפרופיל שלי, כי הוא שאל אותי מהר מאוד איפה אני גר, ואם אני נייד. 
לרוב זו השאלה שאני מבין, שהדרך לסיום השיחה מתקרבת בצעדי ענק. התלבטתי איך לענות על זה, אבל בסוף סיפרתי לו שאני דתי לייט, נשוי בארון ואומנם אני מאוד מחפש קשר עם שולט קבוע ורציני, אבל אני לא מחפש מפגש ומגע פיזי. 

שתיקה. אבל כזו ארוכה. 
התאפקתי לא להגיב. או אפילו לשלוח סימן שאלה.

"ספר לי מה בדיוק אתה מחפש" הוא כתב.
נשמתי נשימה עמוקה. המשוכה הראשונה עברה בהצלחה. 
סיפרתי לו שאני מחפש קשר עמוק של שליטה מנטאלית והתמסרות, עם אדון גברי קשוח עם לב טוב. על הנסיון שלי בסשנים במצלמה עם אדונים מזדמנים ועם אדון קבוע בעבר. הוא חקר עוד ועוד על הניסיון שלי וניסה לדייק כל הזמן בדיוק מה אני מחפש. הוא לא נידבר הרבה מידע בשלב הזה, והאמת, עצם השאלות שלו גרמו לי לחרמנות, והתחלתי לשחק עם הזין שלי.

אחרי כמה דקות שאלתי בעדינות אם גם אני יכול לשאול קצת שאלות עליו, "לשאול אפשר, לגבי תשובות עוד נראה חח" הוא כתב.
אהבתי את התשובה הקלילה שלו, שגרמה לי להרגיש שיש בו פוטנציאל. לא מאלה הממהרים לכתוב שלח טלגרם, פתח מצלמה, תוריד בגדים ומתחילים עם רצף פקודות שלא קשור למציאות. היה נדמה שאנחנו בוויב דומה. שאלתי גם אני מה הוא עושה בחיים (הייטק) אם הוא נשוי (גרוש+0)  ביקשתי גם לדעת מה בעצם הוא מחפש, ורק רציתי שלא יברח. הוא סיפר שיש לו נסיון עשיר בעולמות השליטה תמיד כשולט, לא תמיד עם גברים. שהוא בדרך כל ממש לא בקטע של משחקים וירטואלים או קשרים כאלה, אבל משהו בשיחה ובתשובות שלי קצת סקרן אותו אז הוא כרגע זורם. 

אני מתן כתבתי לו.

יאיר. הוא ענה במהירות

שנעבור לטלגרם הצעתי, הוא זרם ונתן לי את הניק שלו.  היתה לו שם תמונת פרופיל עם פנים גלויות. זקן קצר ומסודר, שיער שחור עם קצת אפור שמבצבץ מידי פעם, עיניים חומות חודרות. גוף ממוצע כזה, עם שערות שחורות מציצות מחולצת טישיירט שחורה. נראה בדיוק כמו מישהו שיודע מה הוא רוצה. שפשפתי חזק יותר את הזין והתפללתי שלא יברח.

"אהה אני רואה שאין לך פה תמונה" הוא כתב, "זה פרופיל פקטיבי כזה לנהל את החיים בעולם המקביל שלך?" הוא שאל
"כן, ככה זה, והנה עוד גילוי נאות", כתבתי לו, "אני גם לא מראה פנים"
"טוב". הוא כתב ומיד הוסיף "נדבר על זה בהמשך במידה ויהיה רלוונטי"
אין סיכוי חשבתי לעצמי, אבל מה אכפת לי למה להתעקש על זה כבר עכשיו

סיפרתי לו איך אני נראה, וסיפרתי לו שאני אוהב גברים שעירים, המשכנו את השיחה והוא שאל אותי על הפנטזיות שלי, דברים שעשיתי בעבר, אנשים מהסביבה שלי שאני נמשך אליהם ולמה, תוך כדי זה אני מרגיש שהזין שלי כבר מטפטף, התלטבתי אם לשתף אותו, בסוף אמרתי ננסה לחמם את השיחה ככה. שאלתי אם אפשר לשתף במשהו, הוא כתב שכן הוא ישמח. סיפרתי לו על הזין המטפטף שלי הוא כתב רק "חחח".

בשלב מסוים הוא כתב שהוא צריך לסיים, בכל זאת התכתבנו כמעט שלוש שעות, ושהוא מופתע מעצם זה, ועדיין הוא לא לגמרי בקטע של לטפח לו עבד וירטואלי, אבל הוא מוכן לעשות שבוע ניסיון לראות מה יקרה, ואם זה שווה את הזמן שלו.

"אני אשמח אדוני" כתבתי לו
"כרגע רק יאיר" הוא כתב
"לילה טוב מתן, תדאג להיות זמין מחר" כתב

סגרתי את הטלפון אבל לא הצלחתי להירדם. שכבתי במיטה מתהפך מצד לצד (ידעתם כמה מיטה צבאית חורקת?)  הלב שלי דפק כמו משוגע, הזין קשה בטרוף. סוף סוף מצאתי מישהו שמדליק אותי, לא ידעתי לשים את האצבע על הנקודה למה, אבל משהו בווייב שהיה שם בין השורות אמר לי שאני חייב שהוא יהיה האדון שלי

הייתי מותש.
יום שלם של התרוצציות שמירות תרגולים, המדים כבר נדבקו לי לגוף - כל מה שרציתי זה מקלחת מהירה, מים חמים, ריח של שמפו, להכינס למיטה נקי. שום דבר מעבר. בגלל הסיפור עם אורן פיתחתי לי מנהג שלא להיכנס בשעות הנורמאלית למקלחות - רק מהפחד מה יקרה בטעות. אז שהשעון הראה שכבר  אחת וחצי בלילה,  הייתי בטוח שכולם כבר ישנים בפלוגה אספתי את הדברים שלי ויצאתי להתקלח. כצפוי המלקחת היתה ריקה, פתחתי את המים החמים, כמו שעושים תמיד בצבא, ועד שהם הגיעו הלכתי להשתין, הורדתי בגדים ונעמדתי מתחת למים החמים. קצת סבון ויאללה לשפשף (לא את הזין!)

ואז הדלת נפתחה.

לא הסתכלתי. הייתי בטוח שזה החבר'ה שקם להשתין.

ואז הוא הסיט את הוילון (כן כן, הרספ כבר הספיק להתקין לנו את הוילונות במקלחות).

ובלי להתבלבל אמר בפשטות "תסתובב עם הפנים לקיר,"

הסתובבתי לאט, הפנים לקיר, ידיים תלויות. לא הבנתי מה אורן רוצה. הייתי כל כך עייף שאפילו לא הצלחתי לחשוב כלום. רק רציתי לסיים ולהירדם.

ואז זה התחיל.

זרם חם, חזק, פגע לי ישר בגב. ירד לאורך עמוד השדרה, התפשט על הישבן, זלג בחריץ של התחת. לקח לי שניה להתאפס על עצמי, אבל אז -הריח -מיד הבנתי.

שניה קפאתי אבל אז מיד הסתובבתי - "מה נסגר אורן?"

הוא המשיך.
הזרם פגע לי ישר בבטן ומשם  על הזין. "מה אתה עושה?" שאלתי בהיסוס. נראה לי שהוא הגזים הפעם.

הוא לא עצר מיד. הזרם ירד נמוך יותר, פגע בזין שלי ישר. הזין שלי קפץ, התקשה קצת, הזרם נחלש. נגמר.

הוא הסתכל עליי. עיניים חומות, עמוקות, לא צוחקות.
"תירגע, מתן," הוא אמר בשקט. "תנשום עמוק. תן לזה לקרות. אל תילחם."

המילים נכנסו לי מתחת לעור. משהו בתוכי נשבר...
הזין שלי עמד עכשיו חצי זקור, זה לא היה רק חרמנות. זה היה… משהו אחר. תחושה שלא ביקשתי, אבל גם לא רציתי להילחם בה. הייתי עייף. וגם קצת חרמן מהלוק הזה של אורן עומד מולי ערום, עם כל השערות השחורות האלה שפרושות על החזה שלו בצורה כל כך מושלמת. הידיים החזקות שלו מחזיקות את הזין מכוונות את הזרם אל הגוף שלי...

הוא הניח את כך היד הגדולה והשעירה שלו על הכתף שלי. לא לוחץ. רק מניח.
"הכל טוב," הוא לחש. "גם כשזה מבלבל. גם כשזה מוזר. תתמסר. תן לי, אני יודע מה אתה צריך."

הדמעות עלו לי לעיניים. לא ידעתי למה.
התחלתי לבכות. בשקט, בכתפיים רועדות. דמעות חמות מתערבבות עם המים ועם מה שנשאר עליי.

הוא משך אותי אליו. חיבק. חזק. הגוף שלו נצמד לשלי.
הרגשתי את הגוף החם שלו, את השערות שלו נצמדות לשרות שלי, איך הידיים המוצקות שלו חובקות את הגב שלי,  את הדופק שלו,  ואת כל הריח של הזיעה / שתן / סבון מעורבבים זה בזה. יד אחת נשארה על הגב שלי, מלטפת לאט. השניה עברה לעורף שלי, מחזיקה את הראש שלי קרוב אליו.

המים החמים זורמים על שנינו, ואני מפורק שם. אורן לא אומר כלום. מידי פעם לוחש לי "הכל טוב, אני פה בשבילך"

"אני… אני לא מבין," לחשתי לתוך החזה שלו, קול חנוק. "אבל… אני רוצה להיות שלך."

הוא לא ענה מיד. רק לחץ אותי חזק יותר, נשק לי קלות על השיער הרטוב.
"אתה כבר שלי," הוא אמר בסוף, קול נמוך, רך. "וגם אם אתה לא מבין - אני כאן. לא הולך לשום מקום."

עמדנו ככה הרבה זמן.
מים זורמים, גופים צמודים, דמעות שלי על החזה שלו.
 

כשיצאנו מהמקלחת הוא ניגב אותי במגבת שלו. לאט. בעדינות.
לא דיברנו יותר.
רק הלכנו לישון.
אבל לפני שיצאתי, הוא נשק לי על המצח. קצר. חם.
"לילה טוב, מתן."

----------

מזכיר שאני עדיין מחפש שולט לקשר מרחוק...
אשמח להצעות או חיבורים 
.

1. סבלנות - אני בתחילת הדרך, אז צריך מישהו שמוכן להתקדם בצעדים קטנים, ולא ממהר להגיע לשלמות ביום אחד
2. גברי - חזק, קשוח, גבר גבר. אני לא מתחבר לניוש, נשיות לא אצלי ולא אצל האדון שלי.
3. חובב שליטה מנטלית עמוקה  - מחפש מישהו שיכנס לי לראש, יצליח לעקוף את המנגנונים הטבעיים, ויצליח לבנות צייתנות אוטומטית, לגרום לי להרגיש שאתה שולט בי גם  כשאנחנו לא מדברים.
4. מכבד גבולות - אני לא נפגש, ולא מראה פנים. או שתכבד או שתדלג
5. חובב מצלמה - גם לראות וגם להראות, אני מאוד נהנה לראות איך האדון מגיב לפעולות שלי
6. אדג'ינג - אני מת על זה, זה שומר רמות חרמנות גבוהות
7. שעירים - בהמשך לסעיף השני, שערות על הידיים, חזה, זיפים זה בונוס גדול, אבל לא deal breaker.
    

מה אומרים דרישות סף גבוהות מידי?

לאחרונה אני מוצא את עצמי חושב הרבה על משהו שמישהו אמר לי פעם

הוא כינה אותי "זונת צומי"

האבחנות שלו תמיד היו מדוייקות, הוא ידע לקרוא אותי כמו ספר פתוח

אבל שני המילים האלה לקחו אותי לחשיבה פנימית עמוקה על עצמי

זה ללא ספק נכון, גם שאני כותב פה סיפורים, אני תמיד בלחץ מרפרש בלי סוף מי הגיב, אם היו פיידבקים (מזל שאין פה התראות על X צפה בפרופיל שלך אחרת בכלל..)

אבל נראה לי זה יותר מסתם לספור לייקים בפייסבוק, זה יותר מזה

לא מזמן קראתי איזה פוסט של מישהו, נראה לי זה היה פה, על סשן שהיה לו עם מישהו. הוא לא נשבר מהמכות, מהכאב בחור או מהמילים הקשות -הוא נשבר, רק בגלל שהאדון שלו לא ראה אותו , לא ליטף לו את הראש, או החמיא לו על המאמץ שלו. 

אני לגמרי מזדהה עם זה.

בסוף אני מאמין קשר בידסימי הוא הרבה הרבה יותר מהמכות מההשפלות הוא הדבר הזה, שאי אפשר לכמת אותו במילים, שנוצר בין שני אנשים.

🐶

יומיים שלמים חלפו בלי מילה מאורן.
רק מבטים.
קריצה קלה כשעבר לידי בחדר אוכל, כאילו הוא יודע בדיוק מה עובר לי בראש בכל פעם שהוא מתקרב.
הזין שלי התקשה סתם מלראות אותו מסתובב בפלוגה. השערות השחורות שמציצות מעל חגורת המכנסיים, הקרחת המבריקה מזיעה, הקול הצרוד כשהוא צוחק עם מישהו אחר.
ניסיתי להתעלם, להתרכז בשגרה, אבל כל פעם שהוא היה בקרבת מקום הרגשתי את הפטמות מתקשות מתחת לחולצה, את הבטן מתכווצת, את ה-pre-cum מתחיל לטפטף בתחתונים.

ואז, באמצע היום, הודעה בווטסאפ:
"אתה פה? תגיע לחדר שלי. עכשיו."

הלב דפק כל כך חזק שהייתי בטוח שאני בהתקף לב.
הגעתי לדלת שלו תוך פחות מדקה. היד היססה לפני שפתחתי את הדלת.

הוא פתח לפני שהספקתי לקבל אומץ.
עמד שם במכנסי ב' בלי חולצה , החזה השעיר מככב, ריח חזק של גבר - זיעה, דאודורנט - חולה על הריח הזה.
"תיכנס," אמר בשקט, סגר את הדלת וסובב את המפתח.

עמדתי באמצע החדר כמו ילד שנתפס. לא ידעתי איפה לשים את הידיים.

הוא התיישב על קצה המיטה, הסתכל עליי מלמטה למעלה, קול נמוך ורגוע:
"קלטתי אותך, מתן. ראיתי איך אתה מסתכל, איך הגוף שלך מגיב כשאני קרוב.
אם זה לא כיף לך - תגיד עכשיו. הכול נשאר בינינו, אני לא אומר מילה. מבטיח לשתוק"

אורן לקח איזה פאוזה שקטה, כאילו למתוח את הקצה שאני גם ככה נמצא עליו

"אבל נראה לי שאתה דווקא נהנה."

הוא הושיט יד.
כף יד גדולה, שעירה, חמה. הניח אותה ליישר על המכנסיים, מעל הזין.
לחץ קלות.
הזין שלי כבר היה חצי קשה, ועכשיו  התקשה מייד שהאצבעות שלו דוחפות מעל הבד.

"תראה," הוא חייך חיוך קטן, מסוכן, "גם הוא מסכים איתי.
אבל אני רוצה להיות בטוח שגם אתה מסכים להמשיך, כן?"

לא היה לי מושג מה לעשות, איך ממשיכים. מצד אחד רציתי לטרוף אותו באותה לילה בפנתר. מצד שני לא הייתי בטוח שככה אני רוצה להתחיל את הקשר שלי עם בנים. מצד שלישי אורן היה נראה חתיך אש. הפנים שלי בערו. לא הצלחתי לדבר. המח עוד התבלבל והתחבש עם עצמו, אבל הראש הצליח להוציא הנהון קצר.

הוא חייך ופלט איזה צחקוק "זה מספיק לי כרגע."

אורן ניגש לדלת, בדק שהיא נעולה.
"החפ"ק יצא מהגדוד חזרה למוצב לפני שעה. יש לנו זמן עד התדריך הפלוגתי."

הוא שחף את התיק שלו מתחת למיטה הצהלית, פשפש משהו כאילו הוא מחפש משהו בפנים, ואז שלף   פלאג סיליקון שחור, לא ענק אבל גם לא קטן, בסיס רחב, בצורה ישרה. הוא החזיק אותו מול הפנים שלי. "יודע מה זה?"

הנדתי בראשי לשלילה, למרות שהבנתי מיד.

"אל תהיה כזה תמים, אני יודע שאתה עמוק בפנים הרבה יותר שובב ממה שנראה, אתה יודע מה זה נכון?"

לא היתה לי הרבה בררה, פשוט אמרתי "כן" והתפללתי לטוב.

"אני הולך להכניס לך את זה, וזה יהיה בחור שלך עד אחרי התדריך של הפלוגה"

הוא כנראה ראה את התגובה על הפנים שלי והוסיף "אל תדאג, זה פלאג קטן, אתה לא תרגיש אותו, אם לא תזוז הרבה בתדריך זה יעבור ציק צק"

בלעתי רוק. הרגשתי את הדופק בכל מקום - בצוואר, ברגליים אפילו באוזניים לרגע.

"יאללה תוריד מכנסיים ותחתונים אין לנו הרבה זמן."

הידיים רעדו.
פתחתי כפתור, משכתי למטה לאט. עמדתי חשוף מלפנים, הזין זקור כמעט לגמרי, ראש אדום ומבריק מ-pre-cum.

הוא פתח בקבוקון סיכה, שפך על האצבעות, אחר כך על הפלאג .
"תסתובב. תישען על השולחן." היססתי לרגע, תהייתי אם באמת זה מה שאני רוצה, הוא כנראה קלט את זה ומיד פקד "ידיים על השולחן." בלי להשאיר לי איזה התלבטות.

צייתתי. רגליים מפושקות קלות, ישבן חשוף, קר.
הרגשתי את האוויר הקריר על העור, ואז את החום של הגוף שלו מאחוריי.

יד אחת על המותן שלי, מחזיקה חזק.
האצבע המשומנת נגעה ראשונה, מעגלים איטיים סביב הטבעת, לוחצת קלות, נכנסת טיפה-טיפה.
התכווצתי, נשמתי חד דרך האף.
"תירגע," לחש לי באוזן, נשימה חמה על הצוואר, "תנשום החוצה… ככה… יפה מאוד."

האצבע נכנסה עמוק יותר, זזה לאט פנימה-החוצה, פותחת אותי.
גנחתי חלש, לא הצלחתי להתאפק. הזין שלי דפק באוויר, טיפות pre-cum ניתזו על הרצפה.

הוא הוציא את האצבע.
הרגשתי את ההתחלה של הפלאג לוחץ.
"עכשיו תלחץ קצת החוצה, כאילו אתה הולך לשירותים… כן, בדיוק ככה."

הוא דחף לאט.
הטבעת התרחבה, כאב חד קצר ואז זה בפנים.
נאנקתי בקול חנוק, ראש מורכן, אצבעות לוחצות חזק על השולחן.
הפלאג החליק פנימה עד הסוף, הבסיס נצמד לישבן, והוא טפח לי קלות על הלחי.
"כל הכבוד. הוא בפנים."

אני מודה שזה היה פחות נורא ממה שחשבתי, לא בכיתי בכלל, והצלחתי להחזיק אותו בפנים בסוף

אורן משך לי למעלה את התחתונים, הבד נמתח על הזין הזקור - רומז לי להזדרז ושנגמרה החגיגה
שמתי שוב את המכנסיים, סגרתי את הכפתורים עם ידיים רועדות.

אורן אפילו לא חיכה שאסדיר נשימה, הוא קם פתח את הדלת לרווחה ואמר "יאללה צא עוד רבע שעה התדריך מתחיל."

----

שהייתי קטן היה ספר שבסוף כל פרק היה אפשר לבחור איך הפרק הבא ימשיך
אז זאת ההזדמות שלכם - מה יהיה בפרק הבא?