פנטזיות וסיפורים נוספים

"זה יהיה מאתגר" כתבתי, וניסתי לחשוב איך אני שולח לו תמונה של עצמי על ארבע, "אפשר אולי לעשות וידאו נראה לי זה יהיה יותר פשוט. רלוונטי?" שאלתי

"אמרתי תמונה" הוא כתב מיד. והזין שלי שוב נכנס למצב של דריכות.
"אז האם שיחה רלוונטי יותר או לא?"
"קוראים לזה טיימר תמצא איך להפעיל את זה".
הוא ירה את ההודעות, ככה שכל מה שנותר לי לכתוב בחזרה זה "רות היישר"

"Good boy" הוא כתב, ואני התחלתי לרייר, הרגשתי את הפטמות שלי מצכווצות רק מפיידבק הקטן הזה שהוא כתב לי, את הזין מתקשה במכנס.

לשבריר שניה, חשבתי לעשות לו קטע ולהצתלם עם בגדים, אבל שניה אחכ מיד הזכרתי לעצמי שזה יהיה הדבר הכי מטומטם שאפשר לעשות. עד שיש מישהו שאני מרגיש רצון עז להתמסר אליו ולהעביר לו את השליטה- אסור לעשות דברים טפשיים כאלה.
הלכתי לאמבטיה, התפשטתי.
הזין היה כבר קשה מאוד, טיפות של זרע התחילו לצאת, והגוף רעד ולא בגלל הקור.
בדרך כלל אני לא אוהב לשלוח תמונות, ומעדיף לפתוח מצלמה, מרגיש לי גם יותר בטוח וגם יותר הוגן. ככה אני יכול לראות מי הפרטר מולי, ואולי יותר חשוב מה התגובה האינסטנקטיבית שלו שאפשר ללמוד ממנה המון. אבל כאמור יאיר כבר הצליח לשבור כל מוסכמה אפשרית. עשיתי כמה נסיונות ושלחתי לו את הטובה.

"אוקיי יפה מאוד" הוא כתב. לא לפני שכמו תמיד היה נדמה לי שעבר נצח בין השלב שהוא ראה את התמונה, לתגובה שלו.
"ה'על ארבע' שלך די מעפן אבל זה נראה לי המקסימום שאתה יכול לעשות כרגע"

"כן קצת הסתבתי עם זה" הסברתי לו. וגם סיפרתי שלרוב אני לא שולח ככה תמונות לאנשים."
"גאה בך כלב טוב" הוא כתב בסוף

התרגשתי. ניסתי להבין למה הגוף שלי מגיב ככה להודעות שלו. בסוף עוד לא ממש ראיתי אותו. התחושות האלה בדרך כלל באות לי שאני עושה סשן במצלמה ואני חם על הגוף של הצד השני. אבל זה לא המקרה כאן, אפילו לא ראיתי את הגוף שלו. ניסיתי לחשוב מה הוא עשה שהצליח לחדור ככה כל מהר את כל השכבות ההגנה שלי - אבל לא הצלחתי להבין.

"חשבתי אם אפשר לבקש גם תמונה שלך אחרי שעמדתי במשימה 🐶" החלטתי לכתוב ולשלוח מהר - שלא אתחרט .
"כל מה שצריך זה לבקש" הוא מיד כתב
"אפשר בבקשה אדוני?"
"כבר אמרתי לך, אני לא האדון שלך. ובכלל עדיין לא בטוח שאני בקטע הוירטואלי הזה שאתה מנסה לגרור אותי אליו
"אבל היית כלב טוב , אז מגיע לך"
[בום, 4 תמונות שלו, פנים מלאות בבגדים]

הוא אפילו לא שלח אותם בחד פעמי, נתן לי את הזמן לרייר עליהם, לצפות בזקן השחור והסמיך שלו, בעניים הרכות עם המבט החודר. הוא לא היה גבוה או שרירי במיוחד, אהבתי את זה. יכולתי לדמיין איך אני מניח את הראש שלי עליו. נשען עליו. מעביר את הסמכות והשליטה בצורה שלווה ושקטה לגבר הזה שבתמונה. הוא לא הצטייר לי כטיפוס המאניק הזה, חסר המעצורים. או שזה היה כבר משהו שהמח שלי השלים אחרי השיחות שלנו. היה משהו מאוד רגוע בו ובשליטה שלו. ממש לא מתאמצת או צריכה להוכיח שהוא השולט בסיפור, אלא משהו פשוט. טבעי. מושלם.

"אם הייתי יודע שזה כל כך פשוט חחח" כתבתי לו. ומיד הוספתי "אם היית יודע כמה אני מרייר פה"

"תרייר" הוא כתב עם קירצה

"אני רועד" כתבתי לא כדי לגרום לו לעוף על עצמו, אלא כי באותו הרגע באמת רעדתי. כל כך רציתי להיות שלו. שיקח עלי בעלות

"חח אל תרעד." הוא כתב "תנשום... תחזור למציאות היא הרבה יותר חשובה כרגע"

"אתה נראה כמו מישהו שיכול להיות טוב… אם תלמד להקשיב"

הלב שלי קפץ. הרגשתי חום מתפשט בחזה, את הפטמות מתקשות ואת הזין עומד כמו טיל. אבל לפני שהספקתי להגיב הוא כתב עוד שורה, ששוב שיחה לי עם המוח

"אתה באמת בסדר, אבל אני עדיין חושב על הרעיון הזה.."

"רק בסדר?" שאלתי



[אם אהבתם מוזמנים לעקוב, או לתת בלייק]

הכל התחיל במילואים. בסבב המי יודע כמה של המלחמה האין סופית. תמיד המילואים מעלים אצלי את רמת החרמנות, אבל הפעם כבר הרגשתי שזה בלתי נשלט. קרוב לחצות הצלחתי לגרד קצת זמן לעצמי ונכנסתי לצט של הכלוב. לא היה לי ממש מטרה מוגדרת פשוט רציתי לשחרר קצת את המתח.
גללתי את הרשימה של האנשים בחדר, נכנס מידי פעם לפרופיל של מישהו, מוצא איזה סיבה למה זה לא מתאים וממשיך לגלול... עד שתפס את העין שלי  controlfreak84.

פרופיל נקי. תמונה של יד שעירה בהורדת ידיים. תיאור קצר: "38, שולט, מחפש נשלט מסור. בלי בולשיט בבקשה". יש מצב שהייתי מדלג עליו בגלל התאור הקצר וחסר היחודיות, אבל משהו בכינוי עצמו הדליק אותי, יחד עם היד השעירה החזקה לגמרי הצדיק מבחינתי את הגישוש.

"הי, מה קורה?" שלחתי לו

"היי. בסדר. אתה?" הגיב אחרי דקה.

התחלנו איזה שיחה בנאלית כזו של שלום שלום, אמרתי לו שאהבתי את הכינוי שלו, הוא פרגן לי על שרות המילואים שלי, סיפר שהיה קצין קרבי בנח"ל אבל נפלט אחרי שנפצע במילואים לפני כמה שנים.  שאל אותי קצת על עצמי, סיפרתי לו. וקצת שתפנו אחד את השני כמה יבש פה בצט, וכמה קשה למצוא היום אנשים נורמאלים.

הוא כנראה עשה פחות מחקר שורשים ממני, ולא קרא את הפרופיל שלי, כי הוא שאל אותי מהר מאוד איפה אני גר, ואם אני נייד. 
לרוב זו השאלה שאני מבין, שהדרך לסיום השיחה מתקרבת בצעדי ענק. התלבטתי איך לענות על זה, אבל בסוף סיפרתי לו שאני דתי לייט, נשוי בארון ואומנם אני מאוד מחפש קשר עם שולט קבוע ורציני, אבל אני לא מחפש מפגש ומגע פיזי. 

שתיקה. אבל כזו ארוכה. 
התאפקתי לא להגיב. או אפילו לשלוח סימן שאלה.

"ספר לי מה בדיוק אתה מחפש" הוא כתב.
נשמתי נשימה עמוקה. המשוכה הראשונה עברה בהצלחה. 
סיפרתי לו שאני מחפש קשר עמוק של שליטה מנטאלית והתמסרות, עם אדון גברי קשוח עם לב טוב. על הנסיון שלי בסשנים במצלמה עם אדונים מזדמנים ועם אדון קבוע בעבר. הוא חקר עוד ועוד על הניסיון שלי וניסה לדייק כל הזמן בדיוק מה אני מחפש. הוא לא נידבר הרבה מידע בשלב הזה, והאמת, עצם השאלות שלו גרמו לי לחרמנות, והתחלתי לשחק עם הזין שלי.

אחרי כמה דקות שאלתי בעדינות אם גם אני יכול לשאול קצת שאלות עליו, "לשאול אפשר, לגבי תשובות עוד נראה חח" הוא כתב.
אהבתי את התשובה הקלילה שלו, שגרמה לי להרגיש שיש בו פוטנציאל. לא מאלה הממהרים לכתוב שלח טלגרם, פתח מצלמה, תוריד בגדים ומתחילים עם רצף פקודות שלא קשור למציאות. היה נדמה שאנחנו בוויב דומה. שאלתי גם אני מה הוא עושה בחיים (הייטק) אם הוא נשוי (גרוש+0)  ביקשתי גם לדעת מה בעצם הוא מחפש, ורק רציתי שלא יברח. הוא סיפר שיש לו נסיון עשיר בעולמות השליטה תמיד כשולט, לא תמיד עם גברים. שהוא בדרך כל ממש לא בקטע של משחקים וירטואלים או קשרים כאלה, אבל משהו בשיחה ובתשובות שלי קצת סקרן אותו אז הוא כרגע זורם. 

אני מתן כתבתי לו.

יאיר. הוא ענה במהירות

שנעבור לטלגרם הצעתי, הוא זרם ונתן לי את הניק שלו.  היתה לו שם תמונת פרופיל עם פנים גלויות. זקן קצר ומסודר, שיער שחור עם קצת אפור שמבצבץ מידי פעם, עיניים חומות חודרות. גוף ממוצע כזה, עם שערות שחורות מציצות מחולצת טישיירט שחורה. נראה בדיוק כמו מישהו שיודע מה הוא רוצה. שפשפתי חזק יותר את הזין והתפללתי שלא יברח.

"אהה אני רואה שאין לך פה תמונה" הוא כתב, "זה פרופיל פקטיבי כזה לנהל את החיים בעולם המקביל שלך?" הוא שאל
"כן, ככה זה, והנה עוד גילוי נאות", כתבתי לו, "אני גם לא מראה פנים"
"טוב". הוא כתב ומיד הוסיף "נדבר על זה בהמשך במידה ויהיה רלוונטי"
אין סיכוי חשבתי לעצמי, אבל מה אכפת לי למה להתעקש על זה כבר עכשיו

סיפרתי לו איך אני נראה, וסיפרתי לו שאני אוהב גברים שעירים, המשכנו את השיחה והוא שאל אותי על הפנטזיות שלי, דברים שעשיתי בעבר, אנשים מהסביבה שלי שאני נמשך אליהם ולמה, תוך כדי זה אני מרגיש שהזין שלי כבר מטפטף, התלטבתי אם לשתף אותו, בסוף אמרתי ננסה לחמם את השיחה ככה. שאלתי אם אפשר לשתף במשהו, הוא כתב שכן הוא ישמח. סיפרתי לו על הזין המטפטף שלי הוא כתב רק "חחח".

בשלב מסוים הוא כתב שהוא צריך לסיים, בכל זאת התכתבנו כמעט שלוש שעות, ושהוא מופתע מעצם זה, ועדיין הוא לא לגמרי בקטע של לטפח לו עבד וירטואלי, אבל הוא מוכן לעשות שבוע ניסיון לראות מה יקרה, ואם זה שווה את הזמן שלו.

"אני אשמח אדוני" כתבתי לו
"כרגע רק יאיר" הוא כתב
"לילה טוב מתן, תדאג להיות זמין מחר" כתב

סגרתי את הטלפון אבל לא הצלחתי להירדם. שכבתי במיטה מתהפך מצד לצד (ידעתם כמה מיטה צבאית חורקת?)  הלב שלי דפק כמו משוגע, הזין קשה בטרוף. סוף סוף מצאתי מישהו שמדליק אותי, לא ידעתי לשים את האצבע על הנקודה למה, אבל משהו בווייב שהיה שם בין השורות אמר לי שאני חייב שהוא יהיה האדון שלי

הייתי אחרי יום ארוך שגם ככה התחיל רע, משימה שהתארכה עד שתיים בלילה, הרגליים כבר כבדות, הגוף דביק מזיעה המדים נצמדים לגוף. כולם כבר ישנים מזמן בחדרים, רק אני עוד מסתובב בפלוגה כמו רוח רפאים, מפנטז רק להניח את הראש במיטה.

כבר כמה ימים אני נכנס לכלוב לחפש לי אדון חדש, החיפושים מתישים אבל גם מחרמנים. הזין מתקשה המון אבל אף פעם לא באמת גמרתי, רציתי לגמור בשביל האדון הנכון. אבל אחרי היום הארור הזה, הרגשתי שמגיע לי פשוט רק להתקלח ולשחרר אולי ככה היום הזה יסתיים באקודר יותר מוצלח. לקחתי את המגבת והדברים שלי והלכתי למקלחות.

בצה"ל, כמו תמיד, מים חמים אף פעם לא היתה הבעיה, גם בשתיים בלילה. אבל בגלל שהיינו חדשים במוצב המפל"ג עוד לא תלו את הווילונות במקלחות. וואלה אף פעם לא הבנתי את הקטע הזה שפלוגה לוקחת איתה את הוילנות שהיא מסיימת קו. הורדתי את המדים, שניה וחצי לאפס את הטמפרטורה הנכונה במקלחת ואני מתחת המים החמים, הרגשתי איך החום נמס לי על הכתפיים, על החזה, יורד לבטן. הזין כבר חצי עמד לי. סגרתי עיניים, לקחתי סבון, התמסרתי למים החמים התחלתי ללטף את עצמי לאט, מתמסר לחום והזרם של המים - כמה הייתי צריך את זה. האצבעות מחליקות על הזין, ה pre-cum מתערבב עם המים והסבון. נשמתי עמוק, גנחתי בשקט, כמעט לא נשמע. הבטן התכווצה, הפטמות נוקשות. דמיינתי ידיים אחרות, גבריות, שעירות, לוחצות חזק יותר. התחלתי לשפשף מהר, הזין ביד, אדום וקשה, כואב נעים.

ואז הדלת נפתחה.

לא שמעתי אותו נכנס. רק הרגשתי את זרם האוויר הקר, ואז ראיתי את אורן. החופל של הפלוגה נמוך, קרחת מבריקה עם זקן שחור-שחור וסמיך, עניים חומות כהות. הוא הסתכל ישר עליי, בלי בהלה, בלי צחוק. רק מבט אחד ארוך, חודר, כאילו הוא רואה הכול - את היד שלי על הזין, את ה-pre-cum שזולג, את הפנים האדומות שלי.

קפאתי. היד נשארה שם, לא זזה.

הוא אמר בקול צרוד, שקט, כמעט לחש:
"אל תפסיק בגללי. הכל בסדר."

ואז פשוט התפשט. חולצה, מכנסיים, תחתונים, הכול נפל על הרצפה. הגוף שלו היה כמו פרווה חיה: שערות על החזה, על הבטן, הגב שלו מכוסה בשערות שחורות סמיכות, ארוכות, מתולתלות, מבריקות מזיעה. הוא נכנס למקלחת שלידי, פתח מים, התחיל להתקלח כאילו אני לא שם. אני ניסיתי להמשיך, אבל היד רעדה, הזין פועם חזק יותר דווקא מהמבוכה. הרגשתי את הדופק בכל מקום, בצוואר, בפטמות, בחור שהתכווץ. גמרתי ככה, בשקט, גניחה חנוקה, הזרע ניתז על הרצפה ונשטף מיד. הוא לא אמר מילה. רק סיים להתקלח, התנגב, יצא.

שלושה ימים עברו כאילו כלום.
הוא דיבר איתי כמו עם כולם. "מה נשמע מתן?", "תעביר לי את המים", מבטים קצרים בפלוגה. אבל אני הרגשתי מוזר בכל פעם שהוא עבר לידי. הזין מתקשה קצת בתחתונים. הפטמות התקשו מתחת לחולצה כשהוא התמתח והשערות בין המכנס לחולצה הציצו. חשבתי כל הזמן: למה הוא לא אומר כלום, הרגיש לי מוזר שהוא מתעלם בבוטות כזו. כאילו הפוך ממה שחשבתי שיקרה.

בלילה השלישי נסענו למעצר באיזה מחנה פליטים. עלינו כל המחלק על הפנתר הממוגן, חושך מוחלט בפנים, רעש כבד של המנוע, כולם שקטים או ישנים. הוא התיישב ליידי מאחורה. הרגשתי את החום שלו, את ריח  הזיעה מעורבבת בדאודורנט עדין. עשר דקות של שקט עברו, כבר חשבתי שזה באמת במקרה שהוא התיישב לידי. ואז, בקול נמוך מאוד, אמר לי:
"שלא תחשוב ששכחתי."

הלב שלי קפץ. הרגשתי את טיפות הזיעה על הגב, את הבטן מתכווצת. מה לעזאזל אני עושה עכשיו? מה הוא רוצה? הסתכלתי קדימה, לא העזתי להפנות ראש. המחשבה הראשונה שלי היתה להתעלם לעשות כאילו לא שמעתי מה שאמר.

הוא המשיך, לאט, צרוד:
"התלבטתי אם לרחם עליך או לספר לחבר'ה... מעניין מה יגידו החברה בפלוגה על החבר הדתי שלהם שהוא גם חרמן כזה, וגם מתאונן במקלחות כמו ילד בן שש עשרה..."

המילים נחתו לי כמו אגרוף בבטן. הרגשתי את הפנים בוערות, את הנשימה נעתקת, את הדופק בכל מקום בגוף  לא ידעתי מה לחשוב, הוא רציני? הוא יספר? מה יקרה אם כולם ידעו? אני אהיה הבדיחה של הפלוגה...

"מה... מה אתה מתכוון?" לחשתי, קולי רועד, מנסה להישמע רגוע אבל לא היה לי ספק שהוא לא האמין לבטחון שניסיתי לשדר .

הוא צחק חרישי, נשימה חמה על האוזן שלי:
"אתה יודע בדיוק למה התכוונתי, אני מתכוון שראיתי אותך. ראיתי איך גמרת שם, רועד כולך, הזרע משפריץ לכל עבר. זה היה... חמוד. אבל החבר'ה, מה הם יחשבו?"

הרגשתי את הזיעה זולגת לי על החזה, מתאספת מתחת לחולצה, המח שלי דפק כמו פטיש  "אתה... אתה לא תעשה את זה, נכון?" אמרתי, קולי כמעט נשבר, אבל עדיין לא מתחנן. עדיין מנסה להחזיק את עצמי. "טוב, מה אתה רוצה בעצם..."

הוא שתק רגע, בונה את המתח, כאילו יודע בדיוק איך זה משגע אותי. ואז:
"אני הולך להחזיק לך את הזין כל הדרך עד שניגע, ואז אני אשכח מכל זה...רק עד שנגיע לא משהו דרמטי - סבבה?"

הרגשתי שאני צריך לקפוץ על המציאה, תכלס לא משהו שהיה נשמע לי באמת דרמטי, אני אוכל לעמוד בזה. "כן... אורן," לחשתי בקול שבור.

ואז, בלי אזהרה, הוא הוריד את הפליז שלו שם אותו על הברכיים של שנינו-  גם ככה חשוך מספיק בפנתר, אף אחד לא באמת רואה, חצי כבר נפלו גמורים. היד שלו קצרה, עבה, שעירה - נשלחה מתחת למכנסיים שלי. האצבעות נכנסו מתחת לתחתונים, תוך שניות הוא אחז בזין שלי. הרגשתי את החום של כף היד, את השערות על פרק כף היד מתחככות בעור הבטן שלי. הוא לא מיהר. לחץ קלות, מלטף את ראש הזין במעגלים איטיים,  הזין שלי התחיל להתמתח, לאט לאט ה-pre-cum הגיע. הוא התחיל בלחיצות על הזין עצמו.

ניסיתי לשתוק. לא לזוז. רק נשימות כבדות דרך האף. הרגליים  רעדו, הבטן התכווצה, הפטמות נוקשות וכואבות מתחת לחולצה.
הוא לחש לי באוזן, נשימה חמה על הצוואר:
"תרגיש כמה אתה רטוב.. רק הפעם בשבילי... רק תיזהר לא נראה לי שאתה רוצה לגמור...בטח לא פה באמצע."

הוא משך לאט, עצר כשחשבתי שאני קרוב, לחץ חזק יותר כשהרגיש שנרגעתי.
היד שלו חזקה, בטוחה, שולטת.
הרגשתי את הדופק שלו דרך האצבעות, את הזיעה על הידיים שלו נמרחת על הבטן התחתונה שלי.
מידי פעם הוא העביר את האגודל שלו על הראש של הזין שלי, משחק קלות עם הPERCUM שהצטבר שם.

הוא לא נתן לי לגמור. כשהגענו, כשהמנוע נדם, הוא הוציא את היד לאט, מנגב אותה על הפליז שלי, על הבטן שלי, משאיר אותי רטוב.
ורק לחש לי: "שמח לראות שנהנת. זה רק ההתחלה."

ירדתי מהפנתר רועד כולי.  מנסה לסדר את הזין הבולט שלי בתוך הבוקסר,שכבר הייתי בטוח שספוגים בטיפות הזרע שלי, הרכשתי את טיפות הזיעה זולגת לי לאורך הגב. את המבט שלו כשנכנסנו למחנה.
הוא לא אמר כלום יותר.
אבל אני יודע שהוא לא סיים...

קראתם עד פה?
בחייאת תנו איזה תגובה, ספרו מה אהבתם? מה הייתם רוצים שיקרה?
השקעתי הרבה על הסיפור הזה.

היום בחדר אוכל עמתי בתור מאחורי מישהו

השערות השחורות עטפו את הצוואר שלו

ירדו עמוק לתוך הגב 

יכלתי לעמוד מאחוריו שעות

לצפות במראה היפה הזה

הביאו לנו לבסיס מיגונית,

כזו מבטון עבה,

בלי חלונות

בלי תאורה

רק עם דלת כבדה.

בערך מטר על שניים

נכנסים לתוכה 30 חיילים 

מה בדיוק אמור לקרות 

שם בחושך

[אני יודע מה אני מקווה שיקרה...]

ישבתי בבית קפה קטן בתל אביב, כזה עם כיסאות מתכת לא נוחים וריח קפה חזק.
היה אוגוסט, השעה 4 אחר הצהריים, החום לח ודביק כמו תמיד בקיץ עם השמש החזקה של ישראל. זיעה החלה לזלוג לי בגב מתחת לטישרט השחורה שלבשתי. סיוט.

גיא כתב לי לפני שבוע בפייסבוק: "מתן, מה נשמע? מזמן לא דיברנו, בא לך קפה?" חשבתי שזה סתם נוסטלגיה, אולי הוא רוצה לספר על העבודה החדשה או על הילדים, אולי סתם להיזכר בימים שלנו בתיכון. זרמתי, גם ככה אין לי עבודה כרגע, הזדמנות לעשות משהו.

הוא איחר ב-12 דקות. ישבתי שם, גולל את הפייד בטלפון, מנסה להתעלם מהזיעה שזולגת לי לאורך הגב.
כשהוא נכנס סוף סוף, נראה אותו דבר כמו פעם אבל יותר... מלא.
זקן קצר מסודר, חולצת טי אפורה כהה שנדבקה קצת לחזה הרחב מרוב הזיעה, ידיים גדולות עם ורידים בולטים, מכנסי ג'ינס כהים. חייך חיוך רחב, לחץ לי את היד חזק, תוך כדי שהוא מתיישב מבקש מהמלצר קפה קר.
"סליחה על האיחור, אחי, החום הזה הורג אותי," אמר בקול צרוד קצת, כאילו מעישון או משהו.
דיברנו על שטויות - התיכון, המורים, מי התחתן, מי עבר לחו"ל. הרגשתי נוח, אבל משהו במבט שלו היה שונה, חודר יותר, כאילו הוא בודק אותי כל הזמן.

אחרי 10 דקות הוא רכן קדימה, המרפקים על השולחן, והסתכל לי ישר בעיניים.
"תגיד, מתן, יכול להיות שראיתי אותך השבוע ב-Dirty Roulette?"

הלב שלי דפק פתאום חזק, כמו פטיש, הרגשתי את הדם עולה לי לפנים, בטוח שהלחיים שלי אדומות כמו עגבניה.
ניסיתי לצחוק, "מה? לא, מאז כיתה י' לא נראה לי הייתי שם..."
אבל הקול יצא חלש, רועד קצת, לא נראה היה שהוא קנה את זה. הוא רק חייך חיוך קטן, ממזרי. "באמת? כי את השערות השחורות בחזה שלך אני יכול לזהות מקילומטר. עוד מהקורס צלילה. זוכר? הייתי מסתכל עליך במקלחות, השערות הכהות האלה, צפופות אבל לא יותר מדי, יורדות בקו ישר לבטן. בדיוק מה שראיתי באתר, לא היה לי ספק שזה אתה."

הרגשתי את הבטן מתכווצת, חום שורף עולה לי מהבטן למטה, הזין שלי מתחיל להתקשות בתוך המכנסיים, לוחץ נגד הבד, pre-cum כבר מתחיל להרטיב את התחתונים. ניסיתי להסתכל הצידה, "גיא, אתה טועה, זה לא אני..." אבל הוא לא ויתר, רכן עוד קצת, קולו נמוך יותר, "לא, אני בטוח. האמת שהייתי בטוח שישר זיהית את הקול שלי, ושמחתי שהסכמת להיפגש"

לא הגבתי

"הכל טוב מתן, היה אחלה סשן במצלמה, אהבתי איך לקחת את החגורה שלך ונתת לעצמך מכות. אבל אמרתי לעצמי - למה לא בלייב? נראה לי שנינו נהנה הרבה יותר"

המילים נחתו לי כמו מכה. הזיעה מהחום בגב עברה לזיעה אחרת כזו שזולגת לי עכשיו גם על החזה, מתחת לחולצה, גורמת לפטמות להתקשות.  pre-cum החל זולג לאט, מרטיב את התחתונים.
"גיא..." לחשתי, הקול שבור, "איך... איך זיהית?" הוא הניח יד אחת על היד שלי, לחץ קלות, אצבעות חמות, יציבות.
"אמרתי לך מתן, שערות כאלה מדליקות בחזה יש רק לך..."

פחדתי. לא ידעתי מה הוא רוצה, מה אני רוצה.. הרגשתי את הנשימה שלי כבדה, הרגליים רועדות מתחת לשולחן.
"מה אתה רוצה?" שאלתי, הקול חלש, כמעט מתחנן.
הוא חייך, קם לאט. "בוא נלך לדירה שלי. היא קרובה. נדבר שם. או... לא נדבר."

למרות שלא ממש סיימנו את הקפה, הזמנו חשבון ושילמנו. הלכתי אחריו כמו בהילוך איטי. הרגליים רעדו לי, כל צעד גרם לזין להתחכך בבד הרטוב. נכנסנו לבניין תל אביבי ישן, עלינו במדרגות, הדלת נסגרה מאחורינו בקליק שקט. הוא הסתובב אליי, עיניים נעולות. "תוריד את החולצה." ידיים רועדות משכו את הבד למעלה, חשפו את החזה השעיר, הפטמות נוקשות וכואבות, זיעה מבריקה על השערות. הוא התקרב, אצבע אחת מחליקה על הקו שבין השערות, יורדת לאט לבטן, גורמת לי להתכווץ, גניחה קטנה בורחת לי.

"יפה," הוא מלמל, קול צרוד. "עכשיו תוריד הכל." המכנסיים ירדו, התחתונים רטובים, הזין קשה ומבריק, סימני pre-cum  בכל מקום.
הוא הוריד את החגורה מהגינס שלו, עבה, כבדה. "תעמוד מול הקיר, ידיים על הקיר."
צייתתי, הגב אליו, ישבן חשוף, החור מתכווץ מרוב התרגשות. שמעתי אותו מתקרב, ריח זיעה קלה מעורבב בדאודורנט חזק, חום הגוף שלו מאחוריי.

החגורה נחתה ראשונה על הישבן השמאלי - צליפה חדה, צורבת, כאב שורף נעים שמתפשט לי לכל הגוף. גנחתי בקול, רועד. "שקט," הוא אמר, יד חופנת לי את הפה מלפנים, האצבעות הגדולות שלו לוחצות על הפה, מסמנות שקט. הצליפה השנייה נחתה על הישבן הימני, חזק יותר, גורמת לי להתקמר, הזין פועם חזק, pre-cum מטפטף על הרצפה. הוא המשיך, איטי, הצלפות מדודות על הישבן ועל הגב התחתון. בכל פעם כאב חד, שורף, מתפשט כמו אש, גורם לי לרעוד, לנשום בכבדות, לגנוח. 

"תגיד לי כמה אתה רוצה," הוא התקרב ולחש לי באוזן.

"בבקשה... תמשיך... תכאיב לי..." לחשתי, הקול שבור. הוא צחק בשקט, צליפה נוספת, חזקה, גורמת לי לצעוק קלות.

בסוף הוא משך אותי אליו, גב אל חזה, הרגשתי את הזין הקשה שלו דרך המכנס מתחכך בישבן האדום שלי, יד אחת אוחזת בזין שלי, משפשף לאט, חזק. "תגמור בשבילי," הוא לחש, ואני התפוצצתי - גונח, רועד עד שכל הזרע החם היה על הרצפה.

נשארתי שם, רועד בזרועותיו, מזיע , כאוב.
הוא נישק לי את העורף, הרגשתי את הזיפים המחוספסים שלו. "זה רק ההתחלה." לחש שוב באוזן.

הלכתי הביתה ברגליים רועדות, ורק חשבתי איך הוא זיהה, איך זה קרה לי ....

אם אהבתם, הזדמנות נהדרת לשים עוקב אחרי הבלוג

"תעשה כזה דבר: תפתח את הטיימר בפלאפון שלך. שים חמש דקות. בלי להפעיל עדיין. קח עט. אתה תשים את העט בפה ותחזיק אותו שם חמש דקות. אתה תשים אותו כמו שכלב מחזיק עצם. אתה לא תוציא את העט מהפה עד שהטיימר יצלצל. אם מישהו נכנס או צריך אותך - אתה מוציא את העט מהפה. מבחוץ אנשים סתם יחשבו שאתה מחזיק עט בפה. אתה ואני נדע שאתה כלבלב שמחזיק עצם."

"כן אדוני"

הפעלתי את הטיימר.

לקחתי עט כחול רגיל, הכנסתי אותו לפה, סגרתי שפתיים והידקתי - בדיוק כמו כלבלב שלא מרפה מהעצם שלו.

זה הרגיש די טכני, סטנדרתי כזה עט בפה זה לא משהו מוזר סך הכל.
הטעם הראשון היה קר ופלסטי, אבל תוך שניות הפה התחיל להתמלא רוק. חם, דביק, נוזלי, בלעתי אותו לתוך הגרון.

הזין התקשה כמעט מיד, בלי מגע, בלי שום דבר חוץ מהמחשבה: "אני עושה את זה כי הוא אמר". הזין התנפח בתוך המכנסיים, דחף נגד הבד של הג'ינס, התמתח עד כאב מתוק. כל תזוזה קטנה גרמה לו להתחכך קלות, והלחץ הזה רק הגביר את החום שהתפשט בו.

הלב שלי התחיל לדפוק מהר יותר, והחרמנות בכל רגע שברה שיא חדש..

המחשבות התרוצצו כמו אש: " איך הוא יודע בדיוק מה ידליק אותי" "איך הגעתי למצב הזה שעט בפה מעמיד לי את הזין" "איך בא לי שהוא יעביר את היד החזקה והשעירה שלו על הראש שלי כלו שמעבירים על ראש של כלבלב כשרוצים לעודד אותו על מעשה טוב..

רעדתי. השרירים התכווצו בלי שליטה. הרגשתי את הדופק החזק , ואת ה PRECUM יוצא מהזין. כמו תזכורת חיה למצב שלי, לשליטה שלו, לבעלות שלו עלי.

כשהטיימר צלצל, אחרי חמש דקות בדיוקף הורדתי את העט לאט, ממש לאט. השפתיים היו רטובות לגמרי, עם טעם מלוח-מתוק של רוק ופלסטיק. הזין עדיין עמד קשה, דחף, כאב מהמתח שלא שוחרר. הרגשתי רעד עמוק בכל הגוף - כאילו כל התשוקה שהצטברה שם מחכה רק למילה אחת שתשחרר אותה.

זה היה כל כך פשוט.
חמש דקות. עט. טיימר.
ועדיין זה אחד הדברים הכי מחרמנים, הכי עוצמתיים שחוויתי לאחרונה.

אני לא יודע מה יהיה בהמשך. אבל ממש בא לי להיות הגור שלו
🐾

מישהו מהצט פנה אליי והציע לשלוט בי.
בדרך כלל הייתי זורם, אבל הפעם יש לי אדון - אז שיתפתי אותו.
הוא שאל כמה שאלות על הבחור, עליי, ואז אמר: "תזרום. אבל אסור לך לגמור."
הבחור מהצט נעלם כמו שבא (מאונן מקלדת קלאסי), אבל משהו בכל זאת נפתח.

המחשבה שהאדון שלי ישלוט בסשן שלי עם מישהו אחר,
שאני אהיה שם, אציית, ארגיש אותו מאחורי הכל
חרמנה אותי בצורה שלא ציפיתי.
וכנראה שגם אותו.
מאז יש בינינו וויב כזה של "יש אופציה".

ואז, יום אחד, הוא הגיע.
דמות שכבר שנים יושבת לי בראש, דמות מאוד ותיקה פה בכלוב.
הוא כבר בבלוגים השמורים שלי פה בכלוב, הרבה זמן שאני עוקב אחריו

אבל פתאום ראיתי אותו בצט התחלנו לדבר

הצעתי לו לכתוב יחד פוסט משותף בבלוג, אותו סיפור אבל כל אחד מהזווית שלו
זה הצליח להדליק אותו..
אבל אני בתמימותי חשבתי שנכתוב על פנטזיה משותפת,
אבל הוא דווקא היה בטוח שאנחנו נכתוב על משהו אמיתי...

הופתעתי, לא חשבתי אפילו על האופציה הזו
הוא תמיד היה נראה לי כמה ליגות מעלי בתחום השליטה
עם קילומטרז ענק כזה..

אבל כל שיחה איתו רק גרמה לי להיות חרמן יותר ויותר

להבין כמה אני רוצה מהנסיון הזה שלו.

כמה אני זקוק לתשומת הלב שלו, לאישור שלו.

כמה אני מפחד לפשל,
לא להיות מספיק,
לא להיות מוכן.

כמה אני רוצה.

ואני יודע שהוא רואה את זה.

וזהו.

חודש.
בדיוק חודש מאז ההודעה הראשונה שלו.

הוא לקח אותי מאדון אחר.
פשוט כתב "אתה שלי עכשיו" והכל נגמר שם.
לא היה צריך יותר.

מאז הוא שולט לי בגמירה.
לא גומר עד שהוא אומר.
לפעמים ימים.
לפעמים יותר.
אתמול שוב לא גמרתי.
חיכיתי לו.
הזין כאב כל הלילה אבל זה טוב.
זה שלו.

אני אוהב את זה.
אוהב איך הוא כותב "עבד" ואני מיד נרטב.
אוהב לחשוב על הזקן השחור הסמיך שלו.
על השערות בחזה.
על איך הוא נראה כשהוא עצמו חרמן.

והיום - חוגגים חודש.

"איך נחגוג" שאלתי אותו?

"איך?"
הוא הקליד בחזרה

[מרגיש שאתם שותפים למסע הזה, אני פתוח להצעות... חח]

הרכבת מתל אביב לירושלים זזה באיטיות, מתן עלה בתחנת סבידור מרכז, עייף אחרי יום ארוך, תיק גב כבד על הכתף. הוא מצא מושב ליד חלון, מול בחור צעיר במדי צבא ירוקים - מילואמניק. הבחור היה חתיך בצורה קשה: גוף אתלטי, כתפיים רחבות, זיפים שחורים קצרים, עיניים ירוקות חודרות, שיער קצר מסודר. אוזניות אלחוטיות לבנות תקועות באוזניים, רגליו מפושקות קלות, נעליים צבאיות אדומות מלוכלכות מבוץ.

מתן התיישב מולו. הרגליים כמעט נוגעות. הוא הרגיש מייד משיכה חזקה, הזין שלו זז קלות כשהוא ראה את החזה הרחב מתחת למדים, את הידיים הגדולות עם ורידים בולטים, את הזיפים שהוא דמיין איך הם מרגישים על העור...

"היי, מה נשמע?" מתן אמר, קולו קצת רועד מההתרגשות.

הבחור הרים מבט, חייך חיוך קטן, הוריד אוזניה אחת.
"הכל בסדר, אחי. חוזר ממילואים. עייף כמו כלב. ואתה?"

"יום ארוך בעבודה. נוסע לירושלים לבקר משפחה."
"גלעד. גם אני."

השיחה זרמה לאט. על הצבא, על החום בדרום, על כמה קשה לחזור לשגרה. מתן לא יכול היה להפסיק להסתכל על הצוואר של גלעד, על העור השזוף, על השערות שבצבצו מהחולצה הפתוחה, על האופן בו המדים נצמדים לחזה כשהוא נושם. גלעד שם לב, חייך מדי פעם, הרגל שלו זזה קלות, כאילו מגיב למשהו באוזניות. המפשעה שלו נראתה מתוחה יותר, והוא הזיז את התיק שלו כדי להסתיר.

"אתה בסדר?" מתן שאל אחרי כמה דקות. "מה אתה שומע שם ... אתה כל הזמן זז ככה."

גלעד צחק בשקט, הפנים שלו קצת האדימו.
"זה... משהו פרטי. לא משנה..."

מתן הרגיש את הדופק שלו מאיץ. "נו יא'לה, אני מת משעמום פה. תן לי רמז. מוזיקה? פודקאסט? משהו... חם?"

גלעד הסתכל עליו ארוכות, עיניו מצטמצמות. "זה לא בדיוק מוזיקה. זה... אבל גורם לך להרגיש דברים בגוף."

מתן בלע רוק. "תביא שניה לשמוע. אני סקרן."

גלעד חשב רגע ארוך, מסתכל סביב בקרון , כמה נוסעים רחוקים, אף אחד לא שם לב. לבסוף הוא שיחק קצת עם הטלפון שלו, כנראה העביר ערוץ או משהו, ומסר למתן את האוזניות.
"בסדר. קח. אבל אם לא תשמע כלום בהתחלה- חכה. זה לא מתחיל מייד."

מתן שם את האוזניות. שקט מוחלט.
"אין כלום," הוא אמר, מבולבל.

גלעד חייך קטן, רוכן קדימה, הרגליים נוגעות לא נוגעות ברגליים של מתן.
"חכה. זה יבוא."

אחרי כמה דקות של שקט -  קול באוזניה. גברי, עמוק, רגוע אבל סמכותי.

"מתן... אני רואה אותך. אני רואה איך אתה מסתכל על גלעד, איך העיניים שלך נדבקות לו על החזה, על הזיפים. אתה חושב שהוא לא שם לב? אני רואה את הנשימה שלך נעשית מהירה יותר. אתה מרגיש את זה, נכון? את החום שמתחיל להתפשט לך בבטן התחתונה..."

מתן קפא. הוא לא אמר מילה, רק הסתכל על גלעד, שחייך עכשיו חיוך קטן, כאילו הוא יודע בדיוק מה קורה. הטלפון של גלעד מונח על השולחן הקטן, מצלמה פתוחה לכיוון מתן.

הקול המשיך, לאט, בוחן:
"אתה לא חייב להגיב עכשיו. תקשיב רק. תרגיש איך הגוף שלך מגיב כשאני מדבר. תראה איך הרגליים שלך רועדות קצת. תרגיש את הדופק שלך, איך הוא הולך ומתגבר. זה נורמלי, מתן. זה קורה למי שמתחיל להקשיב לי."

מתן ניסה להישאר רגוע, אבל הגוף שלו בגד בו - הזין שלו התקשה עוד יותר, רטוב בקצה, והוא הרגיש את הרטיבות מתפשטת במכנסיים.

"תסתכל על גלעד," הקול אמר. "תראה איך הוא נושם כבד עכשיו. הוא יודע שאני מדבר אליך. הוא יודע מה אני עושה לאנשים כמוך. תשים יד על הירך שלך, רק תניח אותה שם. בלי ללחוץ. רק תרגיש את החום של היד שלך דרך הבד."

מתן, בלי לחשוב, שם יד על הירך. החום של כף היד שלו עבר דרך המכנסיים, והוא הרגיש איך הזין שלו קופץ קלות.

"יופי," הקול אמר, קולו נעשה קצת יותר נמוך, יותר אינטימי. "עכשיו תלחץ קצת. רק טיפה. תרגיש את השריר מתחת לבד. תרגיש איך זה גורם לך להרגיש... חשוף."

מתן לחץ קלות. גלעד ראה, חייך יותר רחב, הרגל שלו נוגעת עכשיו חזק בשלו.

"אתה רואה?" הקול המשיך. "הגוף שלך כבר מקשיב. הוא יודע מה הוא רוצה. תדמיין אותי עומד מאחוריך, יד על הכתף, לוחש לך באוזן. תרגיש את הנשימה החמה שלי על הצוואר. תרגיש איך הזין שלך דופק יותר חזק."

מתן גנח קלות, בקושי נשמע, אבל גלעד שמע - עיניו ננעצו במפשעה של מתן, שם כבר ראו את הרטיבות של הPRECUM.

"תזוז קצת ימינה," הקול פקד בעדינות. "תן לי לראות טוב יותר את הפנים שלך. תראה לי כמה אתה מסמיק כשאתה מתחרמן."

מתן זז, נלחץ, אבל לא יכול לעצור. הוא הרגיש את העיניים של מאיר עליו, דרך המצלמה, דרך האוזנייה.

"עכשיו תגיד לי בקול שקט מאוד," הקול אמר. "אתה רוצה שאמשיך?"

מתן בלע רוק. "כן..." הוא לחש, קול כמעט לא נשמע.

"טוב מאוד," מאיר אמר, קולו נעשה קצת יותר גס, יותר דומיננטי. "עכשיו תדמיין את החגורה שלי. אני מרים אותה, מניח אותה על התחת שלך, מעל המכנסיים. תרגיש את המשקל. תרגיש את האיום המתוק. תרגיש איך הזין שלך דולף כשאני עושה את זה."

מתן נלחץ עוד יותר, אבל החרמנות גברה - הוא הרגיש את הרטיבות מתפשטת, את הזין כואב.

"תפתח קצת את הרוכסן," מאיר אמר. "רק קצת. תן לגלעד לראות כמה אתה רטוב בשבילי."

גלעד, שראה את התגובה, רכן קדימה, ידו פותחת לאט את הרוכסן של מתן. הזין הקשה קפץ החוצה, רטוב, פועם, ראשו מבריק מ-PRE-CUM. גלעד ליטף אותו פעם אחת, חזק, ומתן כמעט גמר, אבל מאיר קטע אותו מיד:

"לא, מתן. אל תגמור. לא עד שאני אגיד לך. אם תגמור עכשיו בלי רשות , אני אעלם, ואתה תישאר עם הזין הכואב הזה בלי סיפוק. תחזיק. תנשום עמוק. תרגיש את הכאב המתוק, את הלחץ בביצים, את החרמנות."

"תדמיין את החגורה שלי מכה אותך חזק, פעם אחר פעם, התחת בוער, אדום, והזין שלך דולף אבל לא גומר. תרגיש את ההמתנה, את השליטה. אתה שלי עכשיו, מתן. אתה לא גומר עד שאני אומר."

 מתן נע בחוסר נוחות במושב, בוחן אם מישהו מהנוסעים מודע למה שקורה באוזניות..

מאיר המשיך לבנות: "תדמיין אותי מושך אותך בחגורה, מכה אותך שוב, ואז מלטף אותך שם, לאט, עד שאתה מתחנן. אבל אתה לא גומר. לא עכשיו. אתה תחכה. תחכה עד שאני אגיד לך."

הרכבת התקרבה לתחנה הבאה. מאיר אמר בשקט: "עכשיו, מתן, אתה צריך להחליט. אם אתה רוצה להמשיך - תרד עם גלעד בתחנה הבאה. הוא כבר ימשיך משם. אם לא - תחזיר את האוזניות לגלעד עכשיו, ואני אעלם. לא תשמע ממני יותר. לא תרגיש את זה שוב.... אבל אתה צריך להחליט מהר"

מתן עמד, רועד, הזין שלו עדיין קשה, רטוב, כואב. גלעד קם, לוקח את התיק, מסתכל עליו במבט חודר. "בוא," הוא לחש

הרכבת עצרה. הדלתות נפתחו. מתן הסתכל החוצה, ראה את האורות, את גלעד יורד. הלב שלו דפק חזק. הוא הרגיש את הכאב המתוק בביצים, את הרטיבות, את ההמתנה. הוא ידע,אם ירד עכשיו, זה לא ייגמר. אם יישאר, הוא יחזור הביתה עם הזין הכואב הזה, ועם המחשבה הנצחיק של מה היה קורה אם ....

הדלתות התחילו להיסגר. מתן עמד שם, מתלבט, החרמנות בוערת בו, ההחלטה תלויה באוויר.