אני לא אוהבת שקוראים לי זונה.
אני אוהבת שאתה קורא לי זונה. כשזה יוצא מהפה שלך, הסאונד של זה נשמע שונה.
אהיה הזונה הקטנה שמפשקת את הרגליים בהנאה - כשזה נוגע אליך.
אתה יכול לקרוא לי כלבה.
זה מדליק אותי, מחרמן אותי.
וחוץ מזה… אני הכלבה שלך, ורק שלך.
אם תבקש יפה - אלך עם קולר.
כי אני הכלבה שלך, וכלבים הולכים אחרי הבעלים שלהם. ככה זה עובד.
וגם כי ככה אתה מחליט. ואני בוחרת.
אני אוהבת שאתה מחליט בשבילי.
שומע? פעם מסגרות היו חונקות אותי.
כילדה היה לי קשה כשקיבלו בשבילי החלטות.
התלות, חוסר היכולת לקבל “החלטות של גדולים” בעצמי- זה היה מביא אותי לתסכול ולחוסר אונים.
היום אני דווקא מבקשת להיות חסרת אונים - כשזה מולך.
היום אני מחפשת מסגרת.
כילדה נלחמתי בשיניים כדי לסיים בית ספר.
במקומות שבהם יש היררכיה ברורה - ברחתי כמו מאש.
אבל איתך זה מרגיש לי אחרת.
כי פה… אני בוחרת! אני בוחרת להיות שלך.
אני בוחרת למסור לך את השליטה. זו בחירה מודעת, מושכלת.
יש בזה אפילו עוצמה.
אני לא צריכה להוכיח לאף אחד כמה אני עצמאית, חזקה וטובה.
אני יודעת את זה.
אבל לפעמים, כשאני איתך, אני מרגישה שאני חוזרת אחורה בזמן.
חוזרת להיות הילדה קטנה.
אבל בשונה מפעם - הפעם זה מבחירה.
ומה אני מבקשת בתמורה?
להיות שייכת לך, הקטנטונת שלך.
וגם להיות האישה הגדולה, החזקה, העצמאית שממלאת את הציפיות של העולם.