החיים דרך הדף

הוא התעלל בי רגשית.

לקח לי יותר מידי זמן להודות בזה, אבל זה מה שהוא עשה.

ועכשיו אני מודה בזה, ועכשיו אני לומדת לשחרר ופותחת דף חדש בחיים שלי, פרק שהוא רק שלי.

גם כי אני מרגישה שאני צריכה ללמוד אותי יותר, לשמח את עצמי ולא לחפש שמחה באדם אחר, אבל גם כי אני פשוט לא יכולה לסמוך... 

אני מזהה נורות אזהרה בכל אדם חדש שאני פוגשת. כולם רוצים להכיר אותי כדי לחלץ ממני את מה שהם צריכים, כולם לא באמת מתעניינים במחשבות שלי ובשיחה איתי וינטשו את השיח,

יתעצבנו

יעקצו

יעליבו

יחסמו

ברגע שאני אעמוד על הגבולות שלי, ברגע שאגיד להם את מה שהם לא רוצים לשמוע - שאני דואגת כרגע לעצמי, שאני מנסה לעשות לעצמי טוב לפני שאני עושה טוב לאחרים. 

אני מרגישה שאני רואה אותו בכל מקום, שאני חווה מחדש את ההתעללות הזאת בכל אדם חדש שמנסה לדבר איתי.

אני מוצאת את עצמי שוב חוזרת ושואלת:

זאת אני?

האם הבעיה היא בי?

או שהבעיה היא בכולם? 

האם אנשים הם פשוט אגוצנטריים מידי בשבילי? 

האם הוא לא חריג כמו שחשבתי?

האם בגלל זה אני מרגישה שאני תמיד צריכה להיות במגננה מפני האדם הבא שינצל אותי, שירמה אותי, שיתעלל בי...

בסוף אני זו שעזבה, אז למה אני מרגישה כמו זו שנעזבה? 

עזב אותי אדם חם ואוהב, שרצה אותי וראה אותי, או לפחות כך חשבתי, ובמקומו הגיע אדם מניפולטיבי, אדם אלים, לא פיזית, אבל הוא הרביץ לנפש שלי, הוא גרם לי לפחד ממנו, הוא גרם לי לוותר על מה שאני צריכה, בדסמית, מינית, רגשית, אבל אני נתתי לו.

זה הפריע לי מהרגע הראשון, ועדיין נתתי לו. 

כי אהבתי אותו, כי האמנתי בו, כי הייתי כל כך בטוחה שהאדם שאני חושבת שהוא מסוגל להיות, זה האדם שהוא רוצה להיות. אז בשביל להיות איתו עזבתי את עצמי. עזבתי את עצמי למשך שנים. לא שמתי לב לזה בהתחלה, אבל בסוף כבר לא יכולתי למצוא את עצמי, כי עזבתי אותה לפני כל כך הרבה זמן. 

ויום אחד משהו בי נשבר, לא יכולתי יותר לראות את מה שאני מקווה לראות בו. לא הסתכלתי יותר על מה שאולי יהיה, אלא על מה שעכשיו. אז עזבתי אותו. זאת הייתה אחת ההחלטות הקשות בחיי, ועזבתי אותו. ולרגע הסתכלתי אחורה, לראות אותו קטן ומתרחק, אבל הפסקתי להסתכל כשראיתי שאני חוזרת אליי.

 

אז נכון, אני זו שעזבה, אבל לא משנה מה הייתי בוחרת, התחושה הכבדה הזאת בבטן לא הייתה עוזבת אותי - התחושה שנעזבתי.

I'm a switch mermaid.

I'm both the push and the pull.

I'm as deep as the ocean, and yet I can reach the horizon and touch the sun.

Some may say it's unnatural to be both, two halves, seemingly unconnected.

but some would say It is the most beautiful creature in the ocean.