ספר זכרונות

סו"ש הזה התנהל כרגיל - דהיינו מצבור של דרמות, חדשות וישנות.

זה התחיל ביום שישי בצהריים, אחרי שחזרתי מהמשרד והגברת בבית, בסערת רגשות. נסענו לאסוף את הבן שלה מהאקס, ואני מריח את אדי האלכוהול מהפה. לא שאלתי. המתנתי בסבלנות לקצר שצפוי להגיע, היא מסתירה את העיניים האדומות בעזרת משקפי השמש ואת אדי האלכוהול מנסה להסתיר בעזרת סוכריית המנטה. רק לפני 4 שעות עזבתי למשרד הכל היה "כרגיל", והנה זה מגיע. התלונה הרשמית - מדוע חדרתי לתוכה כאשר היא ישנונית. זה מילא, זה לא הפריע לה לזיין אותי בדיוק שעה אח"כ, והיה ברור לי שמי שמבקשת בכל עת שאחדור לתוכה, מדחיקה משהו אחר שבאמת מפריע לה. אולם תוך כדי היא פלטה משהו על כך שאני כמו כל הגברים, רוצה אותה רק בכדי לזיין אותה (דהיינו בגלל איך שהיא נראיית, ולא בגלל כל השאר). גבול אדום, יקירה - אני לא כמו כל הגברים. נקודה. כוסית, או לא כוסית, בלונדינית או לא בלונדינית, אף אחת לא תנמיך את כבודי. אי לכך הבוקר הודעתי לה שעד להודעה חדשה והסדרת העניין, חדל סדר סקס. עם התאווה שלה זהו עונש לא קטן, התגובה הראתה זאת. אולם זה לא היה סופו של הסו"ש - באותן ארבע שעות היא הספיקה לגרש את אמה מהבית, ולארח שתי חברות על כוס יין, כמובן. אני סופר את הבקבוקים. לא דרמטי, אולם בהחלט אפקטיבי. והנה אנחנו נוסעים ברכב, אני סוגר את החלונות ומפעיל את המיזוג, והיא פותחת את החלון מחדש. "אני צריכה אוויר צח" היא אומרת, ואם יש לך בעייה עם זה - DEAL WITH IT

Deal with it
Deal with it
המילים מהדהדות לי בגולגולת. בגלל משפט כזה נפרדתי מהחברה הקודמת שלי, לא שינה לי כמה היא הייתה חכמה, כמה הייתה שווה, כמה היא ניסתה לשנות, לתקן ולתת לאחר מכן, לא הייתה מבחינתי דרך חזרה. כבוד ואהבה שזורים זה בזה כמו חוטי המשי המרכיבים את מיתר הצניחה - אם לא קיים האחד בתוך השני, אין חוט, אין קשר. הצנחן יצלול למותו.

Deal with it. אדי האלכוהול בחלל הרכב.
Deal with it

אני עוצר את הרכב בשולי ה HIGH WAY, פה זה אסור ויכול להגמר במאסר מיידי. אני מרים לה את משקפי השמש ומסתכל לה בעיניים הכחולות היפות כל כך. היא נלחצת, מסתכלת לאחור , מחפשת את השוטרים שעצרו אותה בדיוק פה, לפני 5 חודשים. ושפת הגוף שלה לא בדיוק רגועה. "מה?" היא שואלת.

"הקשיבי" אני מסביר לה בקול שקט מאוד. "בדיוק הרגע אני DEAL WITH IT". ככה אני "דיל ויז איט", ולעולם - לעולם - אני לא אשמע זאת יותר ממך.

"בבקשה, סע" היא מבקשת. מסתבר ש "להיות על תנאי" הוא DEAL לא פשוט.

לפני שנסעתי, הסברתי לה באותו הטון, שהאלכוהול בדם שלה הוא הבעייה שלה. לא שלי, ולא הילדים שלה, וכמובן לא של הילדים שלי. אף אחד מאיתנו לא יסבול מכך לעולם. Deal with it.

אולם השיא מבחינתה היה לאחר שאחותה הגיעה לבקר. אחותה ואני ניהלנו שיחה קצרה על מתמטיקה והוראת המתמטיקה, בעוד היא אופה עוגה. אני קורא אותה כמו ספר, מרגיש אותה, רואה כיצד לאט לאט היא נאטמת.... אחותה כבר גנבה לה גבר בעבר, בדיוק חוסר הנאמנות הטיפוסית שמבטל כל אפשרות של קשר ביני לבין אחותה, אולם מצידה - כל הפחדים שלה מחלחלים לה לתוך העצמות. ובאמת, לאחר שאחותה עזבה, היא פורצת לחדר השינה בבכי. "אני לא מספיק טובה עבורך" היא ממלמלת... "תמיד ידעתי זאת" וגולת הכותרת - "אני לא הנערה שלך". האמת? נשבר לי מכך. הסברתי לה שנמאס לי מחוסר הבטחון שלה במה שיש ביננו, ובעצמה. בסופו של דבר מי שמלמדת מתמטיקה זו היא. ומבחינתי - אם ארגיש צורך לגונן על עצמי רגשית על ידי לקיחת צעד לאחור, אעשה זאת.

בשבת, וגם היום, התחלתי להכשיר אותה מנטלית ללכת לטיפול. הסברתי לה ש 99% מהטיפול בבעייה הוא ההכרה בה, ובזה התחלנו היום. קשה להכיר בבעייה כאשר את פיכח, אולם זה מה שאני עושה כעת. היא הנהנה בשקט, לשם שינוי לא בועטת, אולם זה לא אומר שהיא בהכרח מסכימה.