Life Is Bliss

הגיע היום. תהייתי רבות אם לשלוח לך הודעה. באיזה נוסח. 

ואז החלטתי על הודעה קצרה וקולעת. יום הולדת שמח. לב. 

כבר יצאתי מהבית. כבר הייתי שיכורה. ואפילו לא הצטערתי. 

הסתכלתי על הטלפון. והוא עלי. ההוא ממשיך לשלוח לי תמונות עירום בסנאפ. איזה ילד מהלימודים התמסטל כנראה והתחיל לשלוח לי הודעות זימה. אני. טלפון. כלום. 

בכל מקרה. הרגשתי כמו מלכת אנגליה עם החולצה המכופתרת והוויסקי. כבר התחלתי לחשוב שאולי בדיתי הכל. בדוּק. מהתחלה עד הסוף. וחסמת אותי. כי מי לא בודק את הוואטסאפ ביום ההולדת? אז זהו. קחי את עצמך הפטאתית ואל תבואי במלורי יותר. ואז. או אז. בטויסט הכי דבילי שאפשר. אני רואה שנכנסת לי לסטורי באינסטה. ואט דה פאקינג פאק. אני הוזה? 

יקום. למה אתה עושה ממני צחוק? 

הכנתי את העט הצהוב. מהדורה מוגבלת של פיקאסו. לא סתם. לצערי, אתמול היה לי רגע של קריסה מנטלית ונאלצתי לקרצף את התנור בתקווה לעצור את התמוטטות העצבים. 

אני מחכה לפגישה של החיים שלי, מוכנה ומזומנה עם העט הצהוב ויש לי שחור מתחת לציפורניים. לא משנה כמה קרצפתי כמה שטפתי את הידיים. נשארתי עם ידיים של שפחה. תזמון. הכל בחיים זה תזמון. 

וגם, חיי כסתירה תמידית. 

וגם, הסתפרתי ואני שונאת את השיער (הקצר) שלי. 

מתי אבין לעזאזאל. אני צריכה את השיער שלי א ר ו ך. 

או. מי זה נכנס לקפה…..אומיגוד.  באיזה סרט הוא חי😁

שמישהו ילהק אותי

איך הולך הציטוט, החלש עונד את חוסר היכולת שלו בתור עיטור ובונה לו מזבחים. סתם. אין כזה ציטוט. יש ציטוט אחר שאין לי מושג איך הוא הולך. אני רק יודעת שכשיוצאים למלחמה יפי הנפש נשארים לתפור בבית. 

מישהו יכול ללמד אותי לירות? 

צריך להיות מונח גם ל wet dialing 

כשאת מביאה ביד וגומרת על עצמך מיליון פעמים והם עוברים בראשך כמו קרוסלה ואת נוחתת על אחד ושואלת את עצמך, למה וויתרתי עליו? למה לא זיינתי אותו? הידיים שלו בול כמו…. והוא בעצמו קופי פייסט מהלך של האדם היחידי בעולם שאת מפנטזת עליו אבל בחיים תחת שום נסיבות לא תזייני. 

אני אצטער על הטקסט ששלחתי. אבל עוד לא. 🤓

אני מקווה שהוא לא שם לב איך ריירתי עליו בשולחן החג. 

איך בהיתי באצבעות הגדולות, בניפנוף הידיים ותהיתי ביני לבין עצמי איך זה ירגיש כשהוא יכופף אותי עליו וידפוק אותי עם האצבעות עד שאמות. 

לבינתיים הוא נכנס בי בשולחן. מילולית. בכל הכוח.  

מה קרה, קצת דרמה בשולחן החג. אלכוהול. פוליטיקה.  

יש לי רגשות כמו לכולם. לפעמים הרגשות האלה מוגזמים. כמו  לכולם. אני מרשה לעצמי להרגיש. שלא כמו כולם. אני מנסה שלא להדחיק. אם זה כעס. אז כעס. אם זה זעם אז זעם. אם זה כביכול אהבה אז זה כביכול אהבה. קנוקנות הרוך מסתלסלים עד לצוהר. מדגדגים אותו כמו אמא מלטפת. פנים. תינוק. לפני שהכל נשכח. לפני שהכל נהרס. 

הכי טוב להתגבר על עצמי. להתעסק בעצמי. בעולמי. במשפחתי. ולא לכתוב לך ביום ההולדת. 

הכי טוב להשאר רעבה. 

רות. עבור. 

כשאת חושבת שהשיעור שלך אחד ואת לומדת שיעור אחר לגמרי. הכל מסתדר כמו שהוא צריך. לא בהכרח כמו שאנחנו רוצים. 

החיים שלי מלאים. במה שצריך. במי שצריך. 

אני שונאת את עצמי. אבל כבר לא רק. 

הולכת למספרה. 

Back to me. 
הכי. 

תן וקח. 

תדע מתי לשחרר ומתי ללכת פוּל גז. 

אני יודעת שאני קשה (חזקה). 

אני יודעת שאני אחרת. 

ולא תמיד טוב לי וכייף לי להיות כזאת. 

יודעת שאני צריכה מקצה שיפורים. רבים. 

יודעת גם שלהתקפל זה לא הסטייל שלי.

מעולם לא היה ולעולם לא יהיה. 

אז מי שבא לו להצטרף ולעמוד לצידי. אחלה. 

ומי שלא- גם אחלה. 

או כמו שפעם אבוש אמר - את מטורפת אבל בבסיס שלך את טובה. אז סולח. 

אבל איפה אבוש ואיפה החיים האמיתיים. 

אני בכל זאת חושבת שאני אחלה. 

וזה מה שחשוב.

רות.

עבור.  

לכולנו יש נטיה לחשוב שיופי פיזי מאפיל על….ובכן על הכל. ובעוד גוף יפה, זין גדול ועבה, חליפה ונעליים של הביוקר יסובבו ראשים , התוכֶן האופי והיכולת להתמודד עם הדבר הזה שקוראים לו חיים - ישמור אותי מריירת כמו כלבה על כל סנטימטר בהוויתך. אם כבר. אז כבר. כאילו. מי עדיין הולך שולל רק על סמך מראה? לפחות בגיל שלי. 

אין בכתוב לעיל להוריד מערכם של יופי פיזי, זין גדול ועבה נעליים וחליפה של הביוקר.