צום מים - יום מספר שלוש.
התכנון - שבעה ימים.
בפועל אני לא בטוחה.
כשהתחלתי את הצום עשיתי קניות לבית שיהיה אוכל לילדים (ובשבילי אחרי הצום) אבל כל ההתעסקות הזו עם האוכל מקשה.
יוצאת עם הילדים לטיולי אופניים. לטיולים מסביב לשכונה. נוסעת לכאן נוסעת לשם כשבפועל עדיף לא לעשות כלום. זאת אומרת לשתות מים ולהשתין. לשכב במיטה ולהירגע. בלי שום תוכניות באופק. וכמובן שזה לא חסר.
מה גם שבתום שבעת ימי הצום אני הולכת לבדיקה חשובה אצל הרופא.
לא לדאוג, נכון להיום אני בריאה ללא בעיות בריאות ברקע ולא נוטלת תרופות (נסיבות שמקשות על צום מים).
בעבר עשיתי צום מים במשך שלושה ימים וצום מיצים, הגוף שלי מגיב בצורה מצויינת.
הרבה אנשים לא מבינים למה לעשות צום מים.
זה נשמע מופרך ומטורף.
נגיד שזה לא בשביל כל אחד. גם אם אתם בשיא הבריאות והנסיבות אפשרות.
זה מסע כומתה. לא החלק הפיזי יותר המינד פאק.
כל הזמן הפנוי פתאום מחוסר ההתעסקות עם אוכל.
זה וואחד צעד אחורה אל עצמך ממשהו שנראה כל כך טריוויאלי. אוכל.
לכולנו יש מערכת יחסים עם אוכל. עם מין.
יש טובות יש פחות ויש הרסניות.
תמיד אמרתי ביני לבין עצמי שאם פעם יאבחנו אותי במשהו צום יהיה הדבר הראשון שאעשה. כזה רציני בליווי רפואי.
אז עכשיו זה לא רציני (למרות ששלושה ימים עם כניסה ליום הרביעי זה מכובד).
אולי אני פשוט מנסה להקדים תרופה למכה.
אה, והראש. מה שזה עושה לראש. אין מילים לתאר. זה כמו לתאר צבעים לעיוור מלידה.
אני מרגישה מסטולה. בקטע טוב. הראש כמו כביש מהיר. ריק. רמת האנרגיה בשמים. הריכוז בשמים.
אמא
אמא
אמא
אמא
אמא
סתמו כבר. אמא צמה ואמא רוצה לנוח.
רק בקבר🤷🏻♀️