אני לא יודעת אם זה בגלל שסוף סוף החלטתי לראות רופא ואני מתוחה. אם זה בגלל הצום. או בגלל מזג האוויר.
עברתי על הודעות ישנות בנייד. של פלירטים וזיונים אחרי שהתגרשתי לפני שלוש שנים. הייתי מלאת חיים, אנרגיה יצירתיות מוטיבציה זיונים אימונים. פשוט רציתי לחיות.
יחסית למישהי שהתגרשה, הייתי די בסדר.
עשיתי קצת שטויות אבל בעיקר שמרתי על עצמי.
בדיעבד אני חושבת שהגירושים לא היו החלק הקשה בשנים האחרונות.
בשנתיים האחרונות נהייתי כל כך עצובה. ברמות שאפילו כבדות עלי.
והנה תכף יולי ושכחתי שלפני שנתיים עברתי משהו פאקינג מטורף ששינה את החיים שלי וצילק אותי קשות.
בעצם שני דברים. האחד ריסק אותי כמו ששום דבר אחר לא ריסק אותי ולפני שבכלל יכולתי להתמודד עם זה קרה הדבר השני. אני חושבת שאני עדיין בשוק וטראומה קשים ממה שקרה. החיים שלי השתנו מקצה לקצה.
אני כותבת ובוכה.
אני נזכרת ונהיה לי שחור בעיניים.
וכמובן שהדחקתי הכל.
לא חשבתי על זה בכלל. אבל בכלל.
בגלל לא הבנתי מה קרה איתי.
וכל העצב הזה יושב עלי כמו פיל.
ואני לא מדברת עם אף אחד.
איך מישהו בכלל יכול להתחיל להבין?
*אני יודעת שאתה לא קורא כאן. בטח לא עכשיו.
אבל רציתי לומר לך תודה. כי מאז שהכרתי אותך אני מצליחה לגעת בדברים שאחרת לא הייתי נוגעת. בחמלה. באהבה.
בקצב שמתאים לי.הנוכחות שלך בחיים שלי שינתה לי את החיים.
❤️
