לפני 4 שנים. 3 באוגוסט 2020 בשעה 20:16
בפנטזיה הכל מושלם עד לאותיות הקטנות.
ימים כלילות את חולמת עליו ואז הוא מגיע.
ואיתו התובנות. מסודרות ביחס מושלם בצלחת ואת לא יודעת איפה לדקור את המזלג קודם.
״התשוקות הן כמו אש, שימושיות באלפי מובנים והרסניות באחת - בעודף״
כנגד הפנטזיה המושלמת - החיים עצמם.
המוקשים, הקשיים, החוסרים החסכים.
אילו רק. אילו רק. אילו רק.
הלילה אלטף לעצמי את הראש.
הוא עוזב מחר. ואיתו כל סדרי הפחדים.
המזבח שלי טעון. טעון שיפור. טעון שיפור עצמי.
אבל הוא כבר עומד ואני פוקדת אותו יום יום.
שלך?
לא טמבלול. לא שלך.
שלי.