אני לא באמת רוצה לדעת איך הייתי מגיבה.
לדעתי, בדיוק על זה המבחן עכשיו ואין לי שמץ של מושג מה אני הולכת לעשות. אבל.
והנה הדיעה הפחות פופלרית שלא תראו באף הספד ווירטואלי.
היא רצתה לסיים עם הטיפולים אבל בעלה התעקש בשם הכל והמה ״שלא להרים ידיים, לא משנה מה״.
והיא כמובן - הסכימה. כי כמה זה נהדר שמישהו נלחם עליך ואיך אפשר לאכזב את המשפחה?
אכזבה. איזו מילה.
״הכל היה שווה את הרגע הזה״ סוף ציטוט. אמר.
אחרי המבול. עכשיו אני יכולה למות בזמני החופשי. אמרה.
והלכה לעולמה בתנאים של כולם. בזמנם.
כנראה לא קשור. אבל הכל קשור.
כי גם במלחמה צודקת
להילחם,
פשוט מפני שאין מוצא אחר,
זה לא עושה לי את המוות למושך יותר.
ועוד דבר ברור: אם לא אחיה אני,
אז אף אחד לא יעשה זאת בשבילי.
כי גם במלחמה צודקת
חֶלְקָה אחת יֶשְנָה לַמֵת
והחיים צודקים בין כה וכה;
בבית מחכים לי שאבוא.
צודק או לא, אם מישהו מפסיד – זה רק אתה;
ראשי הממשלות יוצאים בלי אף שריטה.
כשנגמר הכל, הם שסופדים לעם;
אני רוצה לחיות ולהספיד אותם.
כי גם במלחמה צודקת
חֶלְקָה אחת יֶשְנָה לַמֵת
והחיים צודקים בין כה וכה;
בבית מחכים לי שאבוא.
חייל שמת, כבר לא כל-כך איכפת לו מי צודק,
ומי שחי, חוזר הרי הביתה וצוחק.
האלמנה בוכה, למת אין אשליות:
רק מי שחי יראה חיים עם אלמנות.
כי גם במלחמה צודקת
חֶלְקָה אחת יֶשְנָה לַמֵת
והחיים צודקים בין כה וכה;
בבית מחכים לי שאבוא.
(חנוך לוין)
*ברוב המלחמות לא לובשים מדים
והתותחים הם רק מילים שלא יכולנו
לומר*
די. רות עבור.
