אסתל גטטי וביאטריס ארתור - הצמד המהם מבנות הזהב.
שתי בנות יהודיות שהצליח להן בשואו ביז. אבל כשאני אומרת הצליח, אני מתכוונת שהן נאלצו לזרוק אל הבעלים שלהן לצידי הדרך כי הפלא ופלא היה להם קשה להכיל הצלחה של אישה.
יש שיגידו - טוב, בזמנים ההם ויש שיבינו שאומנם ״התקדמנו״ איזה צעד וחצי מאז. ועדיין, כשזה מגיע לעניינים של בינו לבינה מעטות הן - רות בידר גינסבורג. שלא כמו אחיותיה למסע - הצליחה למצא בן זוג תומך ומפרגן שהיה המעריץ הכי גדול שלה.
פאסט פורווארד - זוג סלבריטאים נוסף יורק אחר על השני לעיני כל. האמת, שכבר מזמן ידעתי שמשהו שם רקוב מהשורש (כי מה לעשות, אני מכירה את הרקוב הזה מקרוב), והנה סוף סוף זה קרה. היא החליטה לעזוב אותו למרות האיומים והבבון הזה הוא לא יותר מאימפוטנט בסגנון אייל גולן שמביא נשים כי יש לו לבזבז עליהן.
אז לפני שהגברים כאן יתחילו להשתלח - תחסכו ממני.
גם אישה שהולכת עם גבר בשביל הכסף שלו (ועל זה לא נתווכח לא לכאן ולא לכאן), לא מגיעה התעללות יום יומית.
עכשיו, מבלי להכנס לאם זה נכון או לא נכון ומה טיב היחסים בינהם - אלימות תמיד הייתה ותמיד תהיה השאלה היא - לא למה האלימות (אפילו שיש על השאלה הזו תשובה מאוד מפורטת) - השאלה היותר חשובה היא למה האישה נשארת במקום הקשה הזה. גם לשאלה הזו יש תשובה מאוד מפורטת.
כל האמור לומר - לא בשביל להוריד את האחריות מהמתעלל (שאגב תמיד היה כזה ותמיד ישאר כזה כל עוד הוא לא מוכן להסתכל לפתולוגיה שלו בעיניים), אלא בשביל לקחת אחריות על חיינו, הנשים.
לא סתם זאתי שאהובה ריסק לה את הפרצוף שבר לה את השיניים ועשה ממנה מסננת עם סכין נשארה איתו אחרי ניסיון אלימות קודם קשה. מבט אחד על אמא מספר הכל. ה כ ל.
מה הפויינט של הפוסט הזה?
יש לי הרבה לומר.
כל זה כנראה לא יאמר כאן.
רות עבור.
גולדן גירלז בתחת שלי. אולי עושים עלינו גולדן שאווור במסווה של גשם ואנחנו - פתי מזדיין מוציאות את המטריה במקום פשוט ללכת.