אין בעולם הזה.
בעוונותי הלכתי עם גברים נשואים.
או אם אני נותנת לכם מבט מהבפנוכו שלי - גברים שאינם פנויים. רגשית פיזית ובכלל.
היום אני מבינה שזהו קצר בתוכי -
עם כמה שזה מפגר ללכת עם גבר נשוי.
אני פשוט הלכתי עם גבר שאינו פנוי.
בכל הפעמים - ללא יוצא מהכלל ידעתי שזה פשוט מקולקל - מלכתחילה. עם השנים גם הבנתי, אחרי שעברתי נישואים וגירושים וכל מה שביניהם - את מורכבות העניין הרגשי.
מה שאני רוצה לומר לעצמי הוא -
שלהכניס את עצמי במצבים בלתי אפשריים זה הפצע שלי.
ואין שום סיבה ושום נסיבות בהן זה משהו אחר (אהבת עולמים, או טמטום אחר) מאשר התעסקות עם הפצע הפרטי שלי.
זה לנסות לקחת משהו שאינו נגיש.
משהו שכביכול בלתי מושג.
משהו שלא מגיע לי.
משהו שבאיזה חלום אני הפתרון לחרא שהבן אדם חווה בבית - כביכול.
כאמור - הפצע שלי.
החמוד והמתוק.
בדמות גבר בלתי נגיש.
שבא אלי כי אני - מהממת כל כך.
😂😂😂
אני חושבת שגם אני צריכה להרשם למכללה הזו בתל אביב.
