לפני 3 שנים. 15 בדצמבר 2020 בשעה 14:51
כבר כששלחת לי תמונה שלך באבל על אחיך - ידעתי שזה יהיה הגורל שלך גם. זמן קצר אחרי מותו אובחנת בסרטן הכי אלים שיש.
ניתוחים, טיפולים אבל ידעת שזהו.
מסתכלת בוואטסאפ, בתמונות ששלחנו אחד לשני והתמונות שלך מצעירותך.
באופן לא אירוני - דמית לעצמך בצעירותך במותך.
כלומר, דעכת ודעכת ואז הגעת לעצמך בגיל 30 במראה וסיימת ללכת אחורה.
אתה חסר לי.
אני רוצה לספר לך שאני יושבת מחוץ למקום הזה שחייב לי כסף כבר הרבה זמן. זה שסיפרתי לך.
כל כך הרבה כעס בתוכי על בעל המקום ואז אני רואה אותו הולך ברחוב. נכנס לחנות. ואני נמלאת חמלה.
לא בגלל שגם לו יש סרטן.
פשוט כי הצלחתי לשניה לראות גם צד אחר שלו.
פאק. החניון הזה מלא זכרונות. הכל מציף.
אני מתגעגעת אליך 🖤
לא מאמינה שאתה כבר לא כאן.
אני בת שלושים ושש ומתו לי אנשים כבר אבל אני עדיין לא מבינה את רעיון המוות.
לא מבינה.
