לפני 3 שנים. 21 בינואר 2021 בשעה 0:48
הבטחתי לעצמי שבפעם הבאה שתקח אותי לחור הזה אצלם תמונות נוספות לספר אבל ברגע שפתחתי את הדלת הכל נשכח.
מצאתי אותך בחושך ישוב על קצה המיטה בתחתונים וחולצה מכופתרת מחייך מאוזן לאוזן.
נראית כמו ילד שסוף סוף קיבל את הארטיק האהוב עליו.
אין לנו זמן לזה. אכלתי לך את הפנים. אלוהים. כמה חיכיתי לזה.
הספקנו ה כ ל ועמדנו בזמן.
האמת. שנמאס לי לנתח את זה לכאן או לכאן.
או להעניש את עצמי. אני כבר לא זוכרת את הסיבות.
כמו הכל גם הן התמוססו.
עד לפעם הבאה שתעלה לי על הסעיף.
בכל זאת, אחרי הצום גם סוליית נעל טעימה.
(רגשות אשם בחמש ארבע שלוש שתיים אח......ת)
