איזו מטפלת שאלה אותי פעם מה אעשה אם אפגוש את הגבר שאני חולמת עליו. שממנו אקבל את כל הדברים שרציתי ולא קיבלתי. איך אני יודעת לבחור אותם מוגבלים? כשרון על.
מכל מקום, קבלתי.
והתשובה שלי היא כדלקמן -
מקיאה.
אני מקיאה בפה בכל פעם שהוא מתנהג כמו גבר נורמלי, אוהב, רגיש מתחשב מתוק ורגיש.
הוא כאילו קרא את המדריך לגבר המושלם (באיטלקית) אבל בכל פעם שאני שומעת אותו כבר תכף ומייד בא לי להקיא.
אל תקרא לי שום דבר ״שלך״. לא טיפלו בי בתור ילדה אז האופי הטיפולי שלך מרגיש לי אינטרסנטי ופשוט לא עומד לי עליך בכלל. אתה - מושלם. אני - דפוקה לגמרי.
אבל לא מהדפוקות שאתה נוהג לצאת איתן. הן מקרה טיפולי קלאסי. אני הפוכה על הפוך. אין לך כלים להכיל אותי. אני מרגישה שאהרוס אותך מהר מאוד. איך אפשר לשחק עם משהו שמפחדים לשבור בכל תמרון? לא כייף. הלכתי להחזיר.
אלוהים, תודה על המבחנים הקטנים האלה.
אני יודעת שאף אחד מהגברים בחיי אינו התשובה.
אבל לפחות אותם אני סובלת. איכשהו.
כל השאר- קח אותם. לא צריכה.
ביי.