לפני שנתיים. 9 בדצמבר 2021 בשעה 7:07
זה טבעי שבא לי למות ובה בעת לרצות למצוץ לך את הפרצוף? משהו ביניקה העקרה מזמין אותי לריקוד שהפרוטזה הנפשית פשוט לא יכולה לה. ובכל זאת. אני כל כך רוצה למצא את עצמי בסימביוזת רוק מפוארת. הרי רק מהמחשבה עלו בי מיצי הקיבה. היום נחנקתי ממים - רק פעמיים. משהו שם משווע. משעשע. החיים. נדפקתי לגמרי. האיום נוטרל אבל עדיין דרוכה. תמיד דרוכה. תולעת קטנה ומאוסה בחיפוש אחרי כונכיית האם. ואין. אין סימוכין ואין איזכור. פאק אני עושה דיכאון טוב.
ביי.
(שום פעם, הכתוב אינו קריאה לעזרה. או חמלה. או.)