לפני שנתיים. 16 בדצמבר 2021 בשעה 5:49
נפל. האסימון. ככה באופן הכי אקראי. בום. את החכה הזאת זרקתי למים במשך שנים. וכלום. עד עכשיו. כבר התרגלתי שהיא במים, מעלה עובש. ואז עלה הכריש והפך את הסירה על פיה. על הראש שלי. לא פחות. בקיצור, עליתי על אחד המוקשים של חיי. בום. בום. בום. פתאום אני יכולה להסביר לעצמי. את עצמי. קצת יותר. ואני כל כך מפחדת מהגילוי הזה. אני מנסה להתחמק. אולי אשכח. עדיף לסבול בלי לדעת. או כמו שמה שמו אמר במאטריקס הראשון ignorance is bliss.
יש לי בחילה. אני לא יודעת לאן לברוח מעצמי.
ביי.
