למה אנשים בעצם מתכוונים כשהם כותבים שהם לא מחפשים שום דבר רציני? (זה בכלל נכון מבחינה תחבירית?) ועדיין הם שם, בין כולם מתערבבים ״ולא מחפשים״ שום דבר. רציני.
רציני הוא מושג יחסי. כמו הכל בחיים.
יש בחוץ כל כך הרבה אנשים. שרק מחפשים.
אהבה. נישואים. להיות בזוגיות. משפחה.
ואז יש אותנו. את מזייני השכל. שלא מחפשים אבל נמצאים באפליקציות. שלא מחפשים אבל יוצאים לדייטים. שלא מחפשים אבל מזדיינים עם אנשים. שלא מחפשים אבל תמיד רוצים ליטוף. נשיקה. חיבוק. זיון מלא זעם וחדווה.
בני אדם לעולם אינם ניתנים לריצוי.
אני בלתי ניתנת לריצוי.
אני רוצה כלום. והכל.
וגם. ידעתי שהמחזור החודש יזיין אותי חזק.
יותר מדי דברים קורים.
יותר מדי אנשים קורים.
אין לי זמן לעצמי.
אני לא בקצב שלי.
אני על גרסאת הסטרואידים של עצמי.
או במילים אחרות - הלכתי לאיבוד.
אני לא יודעת מה אני רוצה.
הייתי רוצה שקט.
הייתי רוצה לצום.
הייתי רוצה לא לדבר.
הייתי רוצה לשבת ימים שלמים בחצר שלי.
להתערסל בערסל.
בלי שום ציפיות.
שכל הבלונד יתנופף לו ברוח.
מה לעזאזל עשיתי 😂
