איזה גיל זה. אני בגיל שתיים עשרה עברתי לגור בבנין חדש והכרתי מלא ילדים. התחלתי בית ספר יסודי חדש. השלישי במספר. שינה בית ספר ושכונה. הייתי ילדה שקטה. כל כך שקטה שהמורות לא ידעו את שמי. זה, פלוס העובדה שהייתי הילדה החדשה לא תרם להתפתחות החברתית. ועל כן מצאתי את עצמי בבית מול הספרים והטלוויזיה.
אבל לא על זה רציתי לספר.
יש לי בן שתיים עשרה בבית. ילד מפוזר וחולמני (כמו אמא שלו). כזה שצריך לרדוף אחריו שיכין שיעורים שיהיה מסודר שיתכנן מראש וכל הפאן הזה.
הגיע למטבח ואמר שיש משהו שהוא מתעניין בו. שיתף ואמר שהוא התחיל לצפות בסרטונים בשביל ללמוד את העניין. עד כאן הכל נשמע תקין אפילו בשבילו. סהכ הוא מתעניין וזו לא הפעם הראשונה. צופה בסרטוני הדרכה ולומד. הפעם הוא הוסיף שיש לו מחברת. שאלתי בשביל מה מחברת? כי אני רוצה ללמוד ולדעת ואני רוצה להיות רציני בעניין. הביא את המחברת ופתח לנגד עיני. עמודים מלאים בכתב מסודר. הכל יפה וברור. לרגע לא הבנתי עם מי אני מדברת. איך מר מפוזר יושב לצפות בסרטוני הדרכה לוקח מחברת חדשה ומתחיל לכתוב בה דברים רלוונטיים. What
איזה ילד זה ❤️
