נכון שמאוד באופנה עכשיו להפרד מהאגו.
לעשות לו רצח אופי. להפרד ממנו בגלל האופי המסריח שבנינו במו מוחנו. לקטוע לו את הידיים והרגליים. להצית אותו מבפנים. בשם כל הגוראים.
אני אוהבת את האגו שלי. סליחה אלן. וואטס.
והמנחה הזו. היא הכי גדולה שהצלחתי לסחוב על הגב אי פעם.
מה 😂
לפני רגע בכיתי כי דר. מה שמה, המרצה שלי אמרה לי שהמוח שלי רץ מהר מדי. בתור עלבון. כמובן. ושאני צריכה איכשהו להרגע. להרגיע את המוח שלי.
אולי. אבל רק אולי. את לא מגרה ולא מעוררת את המוח שלי כראוי.
הדבר הכי מדהים שלמדתי עד היום הוא, שכולנו כולל כולנו חיים בתוך המאטריקס. גם את. גם אני. גם אלוהים כביכול.
מעזה?
מעזה?
מעזה?
😆
זה מרגש אותי מאוד.
וזה החומר שממנו עשויים החלומות הכי פרועים. וגם הסיוטים הכי קשים. אבל אני חושבת שאני מספיק שבורה בשביל לנסות. מקסימום. אחזור לחיות את חיי המשעממים בין בני התמותה.
רות. עבור.
