טוב. סוף סוף הכרתי את המטפל החדש שלי.
סבא נחמד. כזה של פעם. חנוט בחולצה מכופתרת שהוא קיפל בתוך המכנסיים עם חגורה ונעליים של מסיבה. אכן, של פעם.
קיר מלא בתעודות. וראש מלא בשיער שיבה.
הוא כנראה כבר יצא לפנסיה. אבל עדיין מגיע למשרד לראות לקוחות. שלא יהיה משעמם.
כשקבענו את הפגישות העתידיות הוא אמר, אני צריך לראות מה אישתי עושה בתאריך הזה. אם יש לה מה לעשות והיא עסוקה - אוכל לפגוש אותך. חשבתי שזה חמוד מאוד.
אני מאוד אוהבת אנשים של פעם. עם ערכים של פעם.
בכל מקרה. מסתבר שהוא גם מכיר את המטפל הקודם שלי. אפילו יש מצב שהם חברים. כשהוא שאל אותי מה לקחתי מהטיפול עם המטפל הישן, עניתי -שום דבר. אופס.
בתכלס, לא בטוחה מה למדתי ממנו. הוא היה נחמד. הקשיב. בכיתי לו. אבל איפשהו הכל הלך לעזאזל כשהוא התחיל לראות את בעלי גם. ואז את שנינו בתור זוג. בסוף שנאתי אותו. כי הרגשתי שהוא מזדהה עם בעלי והיה איזה סשן שהרגשתי ששניהם עשו עלי אמבוש. לא תקין.
מפה לשם. זו הייתה פגישת היכרות. תספרי כל עצמך.
עניתי על טריליארד שאלות. ואז כשכבר הייתי בדלת הוא אמר לי, תראי לפעמים נופלים על נישואים לא טובים וזה נסחב הרבה אחרי. עניתי לו - מה זה נופלים על נישואים לא טובים? כאילו, מי שטוב לו ושמח לא נופל לנישואים לא טובים. מי שלא טוב לו ולא שמח לו יוצר נישואים לא טובים.
אם את חושבת ככה. הוא עונה לי.
מה זה חושבת. יש לי תיאוריות לגבי הכל.
אני בטוח שיש לך תיאוריות. גם לי יש תיאוריות.
אני לא מאמינה שהוא יצליח לשכנע אותי בתיאוריות שלו.
אבל. אני מוכנה להקשיב לו. ולבדר את הרעיונות והתיאוריות שלו. כי תכלס. חפרתי לעצמי בור עם התיאוריות שלי ויש מצב שנסחפתי. ויש מצב גם שאולי טעיתי.
למי אכפת. הייתי בהלוויה של ילדה בת 12.
והכל נראה לי לא הגיוני.
ויחד עם זאת. יש איזה הבלחה. איזשהו רצון. אולי.
יותר בכיוון של פנטזיה. שדברים יכולים להיות אחרים בשבילי.
שאחרי זיון השכל המאסיבי שאני עושה לעצמי במשך שנים - אולי פשוט לא הכרתי את האדם הנכון?
נה. אני לא מאמינה בתיאוריות החד צדדיות האלה. בהן, הכל אשמתו של צד אחד ורק צריך להכיר את האדם הנכון.
בכל מקרה.
ביי.
