הבנה של סוג ההתקשרות לכשעצמה לא מקדמת אותנו לשום מקום. קישור סוג ההתקשרות בילדות, לחיים הנוכחים והאופן שבו סוג ההתקשרות הורס (או יותר נכון לומר משפיע. אבל אצלי -בהחלט הורס) אותנו ואת חיינו - כאן יש מרווח שבו אפשר. משהו. גדול. קטן. משמעותי או חסר משמעות. זה לא חד משמעי. אבל בהחלט צריך להבין ועוד יותר חשוב - לקשר לחוסר התפקוד הנוכחי. גם, אך לא רק, ברמה הסומטית. שאגב נוגע בכל חלק בחיינו. עבודה. יחסים. עם בני משפחה. יחסים רומנטים. מיניים. כסף. הורות. ילדים. הוסיפו את החסר.
פאסטפאוורורד, אני במטבח. חתכתי אגס על קרש חיתוך והחלטתי להמתיק אותו עם נוטלה. בכל זאת, פרק לא פשוט. המוות של מיגל. אני לא מפסיקה לבכות. כי. ובכן. יש יש לי רגשות. ואז. פתאום. בבת אחת. נפתרת תעלומה רבת שנים בראשי. אפילו כמה במקביל. המטפל אמר, שרוב הטיפול בעצם נעשה מחוץ לטיפול אחרי הטיפול כשלמטופל יש זמן לחשוב ולעבד את מה שנאמר בטיפול. בכל מקרה. אלפיים עמודים. אלפיים עמודים של מחקר. שחור על גבי לבן. אפילו סידרתי אותם יפה בסלון. את שני הספרים.
מפה לשם. זה רק מצביע על יכולת ההדחקה שבן אדם (בעיקר אני) מסוגל לו.
הספרים באנגלית. והאסימון נפל כשקראתי בעברית. מה הקשר? אולי אין קשר. אבל אולי יש. בכל מקרה.
סוף סוף. זה הכה בי כמו פטיש בראש. אני מבינה. את פשר ההרגשה. המאוד חזקה ונוכחת בחיים שלי. שלא הבנתי מאיפה היא נובעת. ותהייתי בלי סוף. משהו חמים אפף אותי מבפנים. מין הרגשה כזאת של שחרור אחרי שהחזקתי את עצמי על היכון כל השנים. לא ברור למה. כי בסך הכל עשיתי הקשר. קישרתי בין דברים. וזה מסביר הרבה. ואני בטוחה שבימים הקרובים הרבה יותר אסימונים יפלו. ואיתם. גם אני.
ובינתיים. בין היאוש לתקווה. בין התקווה ליאוש. התגעגעתי לישון בצורה מסודרת. לא כייף לי ככה. בכלל.
התקשרות חרדתית-מתנגדת / אמביוולנטית (כ 10-15%)
בסיטואצית הזר תינוקות בעלי התקשרות זו פחות יחשפו ויבדקו את סביבתם, גם בנוכחות האם. הם לא מעיזים להתרחק ממנה ולבדוק את הצעצועים, הם מתוחים מאוד כשהאם עוזבת את החדר.
הם מתוחים כשדמות הזרה נכנסת לחדר (גם כשהאם נוכחת). הם לא נרגעים ולא נינוחים באיזשהוא שלב. ובפגישה המחודשת עם האם הם מראים אמביוולנטיות:
מצד אחד רוצים להיות בקרבתה מצד שני מראים התנגדות אליה ודוחים מגע שהיא יוזמת: אם תרים על הידיים גם ירצה אבל גם ידחוף ויבעט בה ולא התנחם בזרועותיה. מסרים לא ברורים מצד התינוק. רוצה ולא רוצה.
סוף ציטוט.
אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק. ואולי יום אחד כל זה באמת יהיה מצחיק מאוד. ולא בקטע ציני.
