אני מודה שאני כמעט תמיד מנותקת מעצמי אבל מה שסותר את הקביעה הזו הוא העובדה שאני כמעט תמיד ללא יוצא מהכלל שמה לב לדברים יפים. בניינים יפים, צל שנופל בצורה יפה, תמיד השמש, צורות יפות במדרכה אנשים שמושיטים ידיים, פרחים, מוזיקה, ספרים, אמנות, ילדים.
חזרתי ללימודים. התחלתי את ההתמחות. מקשקשת עם מישהי מהתוכנית והיא ממש חמודה מפה לשם מסתבר שאני מכירה את אח שלה. והוא דמות מעניינת מהעבר שלי.
היה לנו כייף ממש. אבל דליים של כייף. בזמנו חיפשתי בעל והוא לא נראה לי חומר לבעל - אז ניצלתי אותו מינית עד שהכרתי את בעלי. בכל מקרה. העולם הוא גדול. וצריך לזכור שלפעמים יוצא לנו להכיר אנשים מגניבים ממש. ממש ממש. בזמן הלא נכון.
ובנושא אחר - קיבלתי מחזור. בזמן הנכון. שזה קצת תמוה אבל מבורך. הגוף שלי בכל זאת לא כזה דפוק. מסתבר שהוא יודע לעשות הרבה דברים כמו שצריך.
בזמן האחרון יש לי חלומות ממש דפוקים. תת המודע מעבד הרבה דברים. כשאני לא ״שם״.
יש לי חלום שחוזר על עצמו. ממש. וזה מוזר. כי. יש שם מקום שאף פעם לא הייתי בו. אבל הוא תמיד אותו מקום. אני מזהה אותו. כל פעם. האם אי פעם אכנס לים? לא ברור
החלטתי לנקות קצת את הוואטסאפ. חסמתי וחסמתי וחסמתי. והעברתי לארכיון. לקח לי רגע ארוך להעביר אותך לארכיון.
חסמתי ועדיין עלית לי בעיניים כשגללתי בוואטסאפ. ובכל פעם שראיתי את השם שלך - הרגשתי שמישהו נושף עלי אש. לחצתי על הכפתור.עכשיו אתה חסום ומאוכסן בארכיון. רחוק.
ובכל זאת, תמיד יש משהו שמזכיר לי אותך ביום יום. יותר את מה שנוכחותך ייצגה בשבילי עמוק בפנים. וזה היה אחד השיעורים הכי מרתקים שיצא/יוצא לי ללמוד על עצמי. אז בהודיה. עד ההתקף הבא.
