לפני שנה. 25 במרץ 2023 בשעה 4:47
את הכוס. גילחתי את הרגליים. ניקיתי את השירותים. הסתכלתי על כל הזיינים הלא מעניינים שאני יכולה להכניס לכוּס וכמעט בכיתי שאף אחד מהם - הוא לא אתה.
אני צועקת לעצמי. לא. לא. לא. בראש. בקול רם.
כאילו. בשביל מה המזוכיזם המפגר הזה. בשביל מה???
אני נושמת מהר. כמו כלבה ביחום. כי אני כלבה ביחום.
מבייצת כאילו העולם תלוי ברחם שלי. אלוהים.
נרגעת קצת. כי זה ממש פיזי. וטבעי. וזה הולך לרדת לי. בזמן הקרוב. עד אז. כמו שאומרים הצרפתים la petite mort ודמעות.
再見
