לפני שנה. 10 באפריל 2023 בשעה 4:01
טוב. כמעט. ועדיין רק 38. אבל אוטוטו המחוג זז לו עוד טיפה.
לא ידעתי שאפשר להגיע לרמות תיעוב כאלה. כלפיי עצמי.
וזה נכון מה שאומרים, שככל שהזמן מתקדם - אנחנו. יותר ויותר מקבלים את עצמנו. אני יכולה לומר בוודאות שאני בהחלט שונאת את עצמי בקול יותר רם ובאופן פחות מתכחש.
זאת אומרת, זה כבר כמעט שם. לא שאי פעם אהבתי את עצמי אבל כרגע אני שונאת את עצמי כמעט בלי להתנצל (בפני עצמי) וכמעט בלי לנסות לתקן את עצמי באיזה פינה.
אני חושבת שהגיע הזמן להתחבק עם המפלצת הקטנה שמשחקת איתי תופסת בפנים. ואז, לזרוק אותה מאיזה צוק.
או כמו שאמרתי לבת של היום - אם לא תהפכי לפרפר איך תוכלי לעוף? גויילם גויילם בוא אל אמא.
וגם. איך אפשר להרגיש מחוללת כל כך. כשמישהו לא רק ניסה. אלא עזר כל כך. וכל מה שאני יכולה להרגיש זה חילול נפש עמוק. כי כזאת אני. חמוֹרה.
לא.
יכולה.
יותר.
