האמת. שהטופו הזקן כן הצית בי משהו. ואפילו שביטלתי אותו ביום של הדייט (בתירוץ כלשהו כי לא התחשק לי להיות חמודה סקסית ופתיינית) לא חסמתי והמשכנו לדבר.
מפה לשם. מדברים. הלוז שלי עמוס ומגעיל. הוא רוצה להפגש. אני דוחה. קודם ליום רביעי. אחכ לשבת. עכשיו ליום ראשון. והוא לא מסתיר את האכזבה. כשאמרתי לו - מה בוער? הוא ענה בכנות שאני מוצאת חן בעיניו ושעד יום ראשון אלוהים גדול. משמע. יש מצב שאכיר מישהו אחר עד אז. ובכן. בדכ אין מצב שזה יקרה. כי אין לי זמן או סבלנות להתפרש על שטחים ואנשים. כשמישהו מוצא חן בעיני - אני מחכה להתאכזב במציאות לפני שאני זורקת חכה שוב.
ואז. אני בשיעור. ומשעמם לי. אז אני בטינדר. מבזבזת זמן. מחפשת הסחה. וכמובן. שהגיע האיש שאני רוצה לאנוס. לאט וביסודיות. ולשתות לו את המוח בקשית. מזל שהוא עוזב את המדינה ביום חמישי 😂 ומזל שהלו״ז שלי כל כך עמוס. שכנראה שאפגש איתו ואתאהב בו. וכל זה לפני הדייט עם מר טופו. כמעט בוּל כמו שהוא תיאר לעצמו. די כבר. נמאס לי מעצמי.
וגם. דיברתי עם רופא הנשים שלי. שעדיין בהשעיה. ובכל זאת.
כנראה שנפגש לקפה מתישהו.
היום היה כל כך עמוס במשולש הגברים לעיל שגמרתי אולי תשעת אלפים פעם. ובשום רגע לא עליתי על מסלול ההמראה שלך - אבוש. שזה כבר חדשות מסעירות.
כל זאת ועוד.
אה. וכנראה שהייתי ממש חרמנית כי ביליתי את היום בחנות עתיקות ובזבזתי כסף על שיט מיותר.
ביי.