שבסדרה טיפול עם אסי דיין ז״ל. שמגיעה אליו מטופלת שאובחנה כחולת סרטן שאינה מוכנה לשתף אף אחד בחייה.
כשאת קצת חוששת שאולי אבוש הכניס אותך להריון הפעם.
ואז שניה אחרי ההפריה את אשכרה מכירה מישהו. שממש מזכיר לך אותו. ואפילו יש לו אותו שם. ושם משפחה. בשינוי של שתי אותיות. וכל פעם שהוא כותב לך לוקח למוח שלך שתי דקות להבין מי מהם כותב לך.
את הולכת לרופאה, ביום שני בבוקר. לטפל במשהו קטן שדרש טיפול. שמחה שזהו. נגמר. ולא צריך ללכת יותר. והיא מצידה, מסיימת את הטיפול ומבקשת שתלכי לבדוק משהו אחר שנראה חשוד.
אז כל החיים עוברים לך מול העיניים. ואת קצת מצטערת שרוב החיים בכלל לא רצית לחיות. אבל איכשהו חיית. את נכנסת הביתה ופורצת בבכי למראה בנך. שלא מבין. מה אמא מתפרקת. ואת מנסה להשקיט אותו - שאמא תמיד מתפרקת.
ואז את נזכרת באסתר. שעברה חיים שלמים של טירוף. וחולי. וטרגדיות. והיא כבר בת 86. אמנם עם קוביד. ובבית החולים. ועדיין.
כבר פחות אכפת לך שאולי אבוש עבר אותך.
כי. מה זה משנה בכלל.
והתשליך של אתמול.
איזה ׳מזל׳ שהתחלת ׳להתחזק׳ לפני. למרות שבוודאות כולם יחשבו שזה קשור לזה.
והציפורים מצייצות. ולא סיימת את הספר.
ודווקא הגיח לו איזה חשק לחיות. והתחלת לעשות דברים בנידון. והמשרד נהיה מחסן. והספר שאת לא עובדת עליו דחוס לו שם איפשהו בין התקליטים.
גם הימים שלכם נוראיים?
פאק.
