ימים ללא סיגריות. ואין אפילו חצי מחשבה על לעשן.
אתמול היה אימון קרב מגע אחרי ששבועיים ״נחנו״.
הגעתי במחזור. ומסתבר, שלא מתתי. ואפילו לא דיממתי יתר על המידה באימון.
לא יודעת למה אני בעצבים על אבוש מזה כמה שבועות. זאת אומרת. יש לי כמה סיבות להתעצבן עליו. אבל הן מתחילות להתיישן ואני מתחילה לחשוב שאני סתם עצבנית מחפשת שעיר לעזאזל והוא פשוט נוח ללהק לתפקיד. אז אני בסבבה של החיים חושבת לעצמי - מדהים, אני לא אכתוב לו. כי אני כועסת. והוא לא יכתוב לי. כי הוא - נשוי עם ילדים ועבודה וגם כי לא מעניין אותו בכלל מה איתי. חוץ מכאשר הוא רוצה לטבול את הביסקוויט שלו בתה שלי. ממשיכה עם החיים כי הדינמיקה העצובה הזאת מזמן לא זורקת אותי לתהומות. ואז. כמובן, באופן מתוזמן אני רואה הודעה ממנו. איך השבוע שלך? מצד אחד בא לי להוריד עליו קיטונות של עצבים. מצד שני, הוא בכלל לא קשור ולא אשם בשום דבר והוא בטח מתרגש מעצמו על ההתקדמות הרגשית שהוא חווה.
בקיצור לא מעניין. אשב עם זה קצת ואענה לו. יפה.
בקיצור2, תעזרו לי. מה הייתם רוצים לקבל מבחורה לגיל 50?
זה לא לאבוש. הוא מזמן לא בן חמישים. זה למישהו אחר.
