ובכן. הכרתי מישהו. ולא בדיוק יצא לנו להפגש תכף ומייד (טעוּת). אז התכתבנו ודיברנו בפון. על פניו, נראה שמצאתי את השידוך המיועד. למרות שבדיעבד די הובלתי את עצמי. לטבח.
היה שם חיבור. כן. הוא הרגיש לי נכון. וגרם לי להרגיש טוב. בטוחה. רגועה. לא היו עליות מטורפות או ירידות מפחידות. אלה דברים שלא חוויתי. אף פעם. זה הרגיש נעים. הביטחון הזה. הרוגע. עטף אותי. אמרתי לעצמי, כן הוא לא הטיפוס שלי. אבל, הרגשתי ואולי יותר קיוויתי שמים שקטים חודרים עמוק. ובכן. טעיתי. הוא עדיין בחור מדהים בעיני. הוא חמוד ונעים הליכות (מרגישה שאני כותבת תעודה לתלמיד😂), תומך, מתוק, מנומס וגורם לי לחייך. בן אדם שבחיים לא יכנס איתך לקונפליקט. אבל הוא לחוץ טיכו. מאלה שאשכרה מזיעים (פיזית) לפגוש אותך במציאות. נראה כאילו הוא עומד להתפרק מרגע לרגע. אני לא מחזיקה את זה נגדו. טוב. אולי קצת. למה אני עושה את זה לעצמי? אני הרי יודעת לפי התמונה. המבט. החיוך. עוד לפני המילה הראשונה. אם הכוס מפריש נוזלים או לא. אז למה? למה דיברתי איתו? למה נפגשתי איתו? והוא כל כך שביר ורעוע שאני אפילו לא יכולה לעשות לו גוסטינג ולהעלם. הוא נחמד מדי 😵💫
מאידך. אני כבר לא על אבוש. ולא בקטע מתריס. יותר בקטע שמיציתי. עכשיו, אני לא רוצה לצאת בהצהרות. כי כמה כאלה היו כבר? שבע שנים של הצהרות. ועדיין. תמיד אני שואלת את עצמי מה גרם לי להרטיב מהשניה שפגשתי אותו? ובכן. כולנו חסרי ביטחון. גם הנחמד מדי. גם אני. וגם אבוש. אתם חושבים שאבוש לא היה לחוץ להפגש איתי בפעם הראשונה? כמובן. אבל שלא כמו הנחמד, הוא החזיק את עצמו בידיים. ויותר מזה, העמיד פנים שלא רק שהוא יכול עלי. שהוא זה שמוביל את העניינים. ואני. לא. לא בקטע בדסמי. בתור דינמיקה בין שני אנשים. נתן לי לטפס עליו שלוש שניות אחרי שראיתי אותו. להסניף אותו. ולומר לו שהוא ממש מחרמן במציאות. הרבה יותר מאשר בתמונות. אני אוהבת את עצמי כזאת. מופקרת עד העצם. אבל בשביל זה צריך פרטנר שיתן לך קונטרה. עכשיו, עם כל ההובלה של אבוש. מה שנכון לי בדינמיקה הזאת הוא שהכל נעשה בעצם בשליטתי ובהסכמתי. כביכול. כי על פניו נראה שאבוש מוביל. אבל רק בגלל שאני מרשה לו. התמסרות. שלי. כי אני רוצה להתמסר. לא כי דרשו ממני. זה מה שמרטיב לי. והוא יודע שעם כל הפוזה שלו וזה שהוא מנכ״ל בעולם האמיתי, איתי - הוא לא. לא באמת. למרות שזה התפקיד שהוא משחק. ומשחק טוב. בקיצור. אין איום. יש התמסרות. טוטאלית. אוי. אבוש. למה אתה ממשיך להסתכל לי בסטורי אחרי שכתבת לי ולא עניתי. הרי לא באמת אכפת לך. לך לך. ותהפוך לצל אח״כ לזיכרון רחוק וביום מן הימים לכלום. למה אני צריכה לראות את השם שלך כל יום. להזכר כמה היה לי כייף לרכב עליך. לגמור לך על הזין. לתת לך למלא אותי בזרע. איזה אבוש. אני מתגעגעת לריח שלך. כמובן.