מתארגנת לדייט. התקלחתי. סידרתי את השיער. מתחילה להתאפר והדמעות לא מפסיקות. מתישהו מפסיקה לבכות ומצליחה להתאפר. האיש מגיע. קנה מכנסיים חדשים. חולצה חדשה. שטף את האוטו. בוּם. יצא מהאוטו. למה אני עושה את זה לעצמי? הרי אפשר לראות את זה בשפת הגוף בתמונות.
שמן נמוך עם הליכה של סבא ג׳פטו.
מאידך, אתה רואה את הפרופיל שלי. מדבר איתי מעל שבוע.
מה גרם לך לחשוב שאני ואתה? לוקח אותי למסעדת יוקרה (בחירתו).
מנסה לשבת לצידי. אני מתעקשת שנשב אחד מול השני כדי שאוכל להסתכל עליך בלי לשבור את הצוואר (אבל האמת, שאני פשוט לא רוצה להיות קרובה).
אתה מנסה לנשק אותי במסעדה (באיזה קטע??? דייט ראשון).
קם לשירותים, עובר מסביב לשולחן לתת לי נשיקה (בעעעע) אני מסובבת את הפנים ומגישה את הלחי.
עכשיו. שלא ישמע שאני לא מעריכה את כל הפאסון. אבל בין אם תקח אותי לקפה ומאפה או לחילופין למסעדה שכל מנה בה היא שכ״ד חודשי - לגעת בי לא תיגע בי. אלא אם כן אני בקטע. ואז - אני אגע בך. היה סמוך ובטוח.
כן כן. אנחנו לא ביחד כבר שנתיים. אני בסהכ משלם לה (גרושה #2) את הבית וסוגר לה את החובות ובינתיים עברתי לגור אצל ההורים.
אני יכולה לכתוב ולכתוב ואז לכתוב עוד קצת על הדברים שלא מצאו חן בעיני ואפילו הרתיעו והגעילו (כמו האפטר שייב המסריח שהוא בחר להשפריץ על עצמו והריח תקוע לי בנחיריים). אבל השורה התחתונה והעצובה היא - שאם הוא באמת היה מוצא חן בעיני הייתי מונה את הדברים שאני אוהבת בו ולא מחפשת אותו בקטנות (אבל. נו!!!).
מוסר השכל. ״אוהב לארח בבית״ זה מילת קוד לאני עדיין כל כך מעורב עם גרושתי. יכול לארח אותך בביתנו לארוחת שבת. או בבית של ההורים שלי. תבחרי
ועכשיו ברצינות. ל מ ה שתרצה להזמין אותי למסעדת יוקרה? באיזה קטע? ועוד לחשוב שבתמורה תקבל תמיכה פיזית?
לא. אתם לא בסטטוסים מבייצים.
כן. אני נשמעת כמו כלבה. אבל אני בסך הכל שבוזה. ואני בגיל שהכל מערער אותי. חבר. איפה תכננת לזיין אותי?????? מה הייתה תוכנית העל שלך?
למה אני טורחת.
