נשים בגילי מחפשות חתן להתחיל איתו משפחה או לחילופין מחפשות איך לצאת מנישואים כושלים. אני, מאידך, שוכבת במיטה עם הבגדים. מחככת את אצבעות רגלי כנגד כף הרגל וחושבת על ההזדמנות שנפלה בחלקי. לבלות את שנות העשרים והשלושים בגידול ילדים, בבניית משפחה, בפירוּקה של המשפחה, בהתאבלות וגדילה מאסיבית אם כי קשה וכואבת במיוחד. הזמן עובר לו. ואיתו, עובר הכל. ההרגשה שהנה, עוד רגע, משדכת לי דחיפוּת בנישואים קתוליים.
מה שבכלל רציתי לומר הוא שמתחיל לרדת לי מהדרמה של גיל 40 ואני מצליחה לראות קצת מעבר לסוף. עוד יש לי כח.
כבר ארזתי הרבה חכמה ותבונה. בעיקר לגבי עצמי. שזה מה שחשוב באמת. ועדיין יש לי הזדמנות לתקן. לעשות את זה יותר טוב. אני לא חייבת להמשיך לחיות בהתגוננות תמידית. מהכל.
עדיין יש לי הזדמנות לחיות. לגדל את הילדים. לגדל את עצמי.
לעשות את מה שתמיד רציתי לעשות אבל לא ידעתי איך (עדיין לא יודעת אבל כבר פחות משנה איך. רק רוצה לעשות).
ואני רוצה את הסוף הטוב שלי. מהול בדרמה אהבה וזיונים אין סוף.
שכחתי כמה זה נעים להתכרבל עם דב אכפת לי במיטה. כשהזין שלו דוקר אותי בגב😍
ולמרות שככל הכנראה דב האכפת לי הספציפי הזה כנראה לא הדב שאיתו אצעד אל השקיעה - עדיין נחמד לי שהוא כאן עכשיו. להוציא אותי מהתרדמת. זהו.
ותודה לגיל 40 שהביאני עד הלום. בהלם טוטאלי וברוח טוטאלית פחות. להית׳