לא חשוב שהשימוש במוּנח מוטעה ומטעה, כל הראיון מגוחך בעיני. יצר הסקרנות משתלט עלינו ואנחנו רוצים לדעת ולהבין, מה בדיוק גורם לבן אדם לקום יום אחד ולהחליט שהוא הולך לרצוח מישהו. הבעיה היא שזה אף פעם לא המקרה. גם ברצח תשוקה, הרוצחים לא בדיוק יודעים שהם הולכים לרצוח מישהו עד שהם רוצחים. אבל במקרה של רוצחים סדרתיים, זה משהו עמוק. שלפעמים יוצא לפועל ולפעמים לא. וכשזה יוצא לפועל, כמעט ואין אפשרות לעצור. ועל כן - הסדרתיות.
בנוסף לשאלות התמימות של פירס, ״המומחים״ שהם הביאו לשפוך אור על הבן אדם, גיבבו שטויות בסטריאו.
הרוצח מספר, שהיו פעמים בהן הנשים שהוא תכנן לרצוח - ניצלו. וכשפירס שאל אותו - איך? הוא אמר שהן ישבו איתו ברכב אחרי שהוא אסף אותן בטרמפ, ופשוט ניהלו איתו שיחה. אמיתית. ושעם אחת מהן הוא אפילו נסע אליה הביתה. הם עישנו ג׳ויינט והוא נסע בחזרה לבית שלו.
אז מה בעצם לא בסדר עם הבן אדם הזה שרצח חמש נשים?
בטח לא העובדה שהוא התחתן ונולדה לו בת והוא לא ידע איך להתמודד עם חיי הנישואין כמו שהליצן בראיון הדגיש. אם זה המקרה. כמה אנשים היו קמים לרצוח אחרים? נו. באמת.
פירס מצהיר בפני הרוצח, שהייתה לו ילדות רגילה. ששום דבר לא היה יוצא מהכלל. שההורים שלו אהבו אותו והוא הרגיש נאהב. בהצהרה האחרונה הרוצח מגלגל עיניים ומנסה לקבל את ההצהרה בקושי רב.
הרוצח מנומס. מדי. קורא לו אדוני. כן אדוני. Yes sir.
רק מהצפייה בראיון, מבלי לדעת פרטים לעומק אני יכולה לכתוב דו״ח מצב של עמודים על גבי עמודים על מה לא בסדר עם הרוצח הזה. לא היה לו שום דבר נורמלי בילדות. אפילו לא קצת.
ובעולם אחר, הוא היה פותח שם משתמש באתר כמו הכלוב ומוצא מפלט לנטיותיו. הוא כבר למד לומר שהנטיות שלו התחילו בערך בגיל שש (כאילו להצדיק שהנטיות מולדות).
למי שסקרן, להלן הראיון:
