הכל על מאתיים. חולף על פניי. בין לבין גאות הדמעות. כבר הפסקתי לספור כמה פעמים ביום. זה בא. זה בא. הספקתי כל מה שרציתי. גמרתי בשמונה בבוקר. הספקתי למוּסך. קיבלתי דוח. נסעתי לבקר חברה. שיחת טלפון עם מנהלת בית הספר (אסיפת הורים). ביקשתי מהגרוש שיעזור לי עם העו״ד לערער על הדו״ח. בכיתי. הוא הסכים. חטפתי מכות באימון קרב מגע. הכל בסדר. והכל לא בסדר בכלל. מתי לעזאזל אקבל את השרשרת שהזמנתי? וגם. אני צריכה להפקיד את הכסף שאבוש נתן לי. וגם. יצאתי כזאת זונה. בד״כ אני פשוט עוזבת את המלון ולא מחזירה את הכרטיס. לא יודעת מה גרם לי לחזור לפקידה. שעה וחצי אחרי שנכנסתי לחדר. בלאט!!! וגם #3 אני כזאת מפגרת. האם רק אני משאירה פתקים למנקות במלון? 😆 הן בטח חושבת, מי ההזויה הזאת שמשאירה לנו משפטים רומנטיים/מעודדים? למשל. אהבה זה כל מה שצריך. אהבה זה כל מה שיש. שיהיה לכן יום נפלא. בפתק הבא נראה לי שאכתוב, אל תשכחו לגמור היום. או איזה ציטוט דתי לערב את אלוהים בעניין. טוב. הסכך. מישהו יכול לתרום לי ענפים? s'il vous plaît
לפני 22 שעות. 21 בנובמבר 2024 בשעה 3:33
