ארבעה ימים ברצף אכלתי לבבות עוף. טיגנתי במחבת עם קצת חמאה מלח פלפל ויצא אש. היה לי חשק. אז אמרתי - למה לא. ובימים האלה אני מרגישה מוזר. מצב הרוח שלי - השתפר. וזה מפתיע אותי. מאוד. כי לא רק שאני רגילה להיות בדאון של החיים. אני גם בדיוק לפני מחזור. שזה בכלל עמקים בלתי מתפשרים לכל הדעות. מפה לשם. אתמול הסתכלתי על עצמי במראה בעודי רושמת ביומן והתלהבתי מעצמי. זה. לא. דבר. שקורה. אף. פעם. היום הרגשתי רגועה. די מסוגלת להתמודד עם. הכל. לא מבינה מה קורה. כייף לי להיות במחיצתי. (מה????!!!). יש לי אנרגיות. למרות ששוב פעם הלכתי לישון לקראת שלוש לפנות בוקר. (אבל כן ישנתי עד שמונה וחצי).
וההיילייט - אני מנגבת את המצח ומרגישה שהוא שומני. עכשיו, זה היה קורה לי כל הזמן לפני מחזור. כשההורמונים היו ״תקינים״. אבל אני לא זוכרת מתי הפעם האחרונה שזה קרה. אז בטח לפני שנים. אני עד עכשיו נוגעת במצח. בהתרגשות. שמתי לב, שגם העפעפיים, הגירו שומן😂 ממש כמו פעם. נאלצתי לנגב אותם עם האצבע. כי זה ״זרח״ בתמונות.
עכשיו. זה לא יכול להיות הזרע של אבוש. שממלא אותי פעם בשבוע לפחות. לפחות. לא נראה לי. מה שכן נראה לי, זה הלבבות, מלאים בכל טוּב, בינהם B12. וטחנתי 250 גרם ביום במשך ארבעה ימים. עכשיו. אני לוקחת תוסף ויטמין B - שנים. אולי זה תוסף חרא. למרות שאני משלמת ממיטב כספי. מצד שני, יש מצב שהוא פשוט לא נספג. כמו שקורה להרבה תוספים. שצריכים משהו שיעזור להם להיספג יותר טוב. כמו למשל, ויטמין k2 שעוזר לויטמין D להיספג יותר טוב. אני לא יודעת. אני יכולה להסיק רק מסקנות אנקדוטליות.
אבל איזה קטע אם כל החיים הייתי בדיכאון בגלל שהיו חסרים לי ויטמינים ומינרלים בגוף 😂
טוב. שיעשעתי את עצמי מספיק.
וגם. קיבלתי מחזור. הללויה. כבר חששתי קלות. וחשבתי איך אני הולכת לגדל את הילד של אבוש בכוחות עצמי.
די. הצילו?
😁