לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

Life Is Bliss

כְּשֶׁהַחֵךְ טֶרֶם קָבַע אִם הַטַּעַם טוֹב אוֹ מַחְלִיא וְהַפֶּה נִפְתָּח שׁוּב וָשׁוּב לְהָכִיל
לפני שנה. יום שבת, 21 בדצמבר 2024 בשעה 0:10

רוצה לחסל את אבוש. והוא, כאמור לא עשה שום דבר. רע. להיפך. אני רואה אותו הרבה יותר מאי פעם. הוא הרבה יותר זמין. ביחס אליו עצמו. וחוץ מזה לא השתנה כלוּם. כבר עברתי את כל השלבים שעוברת האישה האחרת. השלמתי עם כולם. והגעתי למסקנה, שאני מנצלת אותו לא פחות משהו מנצל אותי. או במילים יותר נחמדות, הוא משרת אותי לא פחות משאני משרתת אותו. איתו אני מקבלת - קרבה, מגע, חום, נוזלי גוף. והוא בלתי נגיש לי בדיוק באופן שגורם לי להרגיש בטוּחה. הוא נשוי ולעולם לא יתגרש. אבל הוא בא לגמור בתוכי. וזה באמת הכי קרוב מבחינתי. כאילו. זה קלוקל בהמון רמות. מצד שני זה גם כייף. שמונה שנים של התגנבויות, בתי מלון, חניונים, חדרים מעורערים ומערערים. המים הגנובים. תאווה בלתי מרוסנת והזרעות אינסוף. התפתחה לה גם חברות. בתנאי שטח עויינים. רק מעצם העובדה שאנחנו מכירים כל כך הרבה שנים. לא בגלל שחיפשנו או ניסינו לפתח קשר. הוא פשוט התפתח. המוח שלי עצבני. ואני לא יודעת למה. אני מחפשת על מה להתעצבן. אבל כבר התעצבנתי על כל מה שאפשר ואי אפשר. והפסקתי לדבר איתו. וחסמתי אותו. בלה בלה בלה. והנה אנחנו כאן. כאמור. בהשלמה עם הכל. אז מה הסיפור? המוח שלי מתחיל עם תסריטי פרידה. על מה בדיוק? 

וגם. איך נפרדים ממישהו אחרי שמונה שנים? הוא כבר לא סתם איזה שמוק שנכנס לי בין הרגליים. הוא סיפר לי על חבר שלו. נשוי. שלא באושר (היש מי שכן?), שניהל רומן עם מישהי במשך, תופים…..עשרים (!) פאקינג שנה.

ומשהו נכנס בו לספר לאישתו את הכל. ועכשיו הם במשבר. והמאהבת (את עדיין נחשבת מאהבת אחרי עשרים שנה?) זרקה אותו. והכל שבור. וכולם שבורים. אין מוסר השכל. אני לא מחכה לו. אני לא מחכה שיעזוב את אשתו. למעשה. אני די בטוחה שזה ילחיץ אותי עד אין קץ. כי אז לא יהיה ביננו חוצץ. דמיוני או אמיתי. אז מה לעזאזל אני רוצה???????????????

הדבר היחיד שאני יכולה לחשוב עליו זה העובדה שנרצה או לא נרצה, בזמן האחרון התקרבנו. בכל המובנים. ויכול מאוד להיות שהמוח שלי מאותת לי חרדה ונטישה מיידית. כי זה קרוב מדי. מעבר לזה. אני לא יכולה לחשוב על שום דבר אחר שיגרום לי להתרעם כל כך. אני לא מצליחה להבין את הקונספט הזה. ביננו. רגע. אני אסביר את זה לעצמי. את זונה שפותחת את הרגליים שלך לגבר נשוי שמגיע לגמור לך בתוך הכוס כי זה מנחם אותו. קמעה. וואו. נראה לי שהייתי מעדיפה שנזדיין ולא נדבר. כמו פעם.

 

(כל זה על רקע סימפוניה מספר שלוש של בראהמס). 

 

מה נסגר? 

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י