המוח שלי מוצף ואני אין לי מושג איפה אני בתוך החושך הזה.
עדיין מלאה בזרע של אבוש אני מוצאת את עצמי מפזרת שיער בשביל להרשים ולמשוך זכר בקורס החדש. אני מרגישה שזה הדדי. מכירים את זה שזר גמור מעורר בכם איזה תפילה מחרמנת וכל קצוות העצבים מתעוררים ואתם הופכים לקופים בג׳ונגל? כזה. היה נחמד הפלירט הזה. שבתי הביתה ונשארתי ברכב כי הייתי בשיחה עם בחור מטינדר. לא מעניין ולא מזיז לי את הכוס. כי הוא לא מזיז לי את המוח. מפה לשם עושה מאטצ׳ים בזמן השיחה עם הפרווה. מנתקת את השיחה. מאטצ חדש כותב לי. מדברים כמה שורות והוא מתקשר. נהנים מהשיחה ומתכננים להפגש. ביום רביעי? לא. ביום שלישי. לא. עכשיו. בא לאסוף אותי. נוסעים לשבת על דרינק. הוא. גם מעניין. מסקרן וגם מפחיד אותי. לא בקטע רע. יותר כמו לעלות על אופנוע על כביש צר ומעוקל באמצע הלילה. אני עדיין מריחה את הקולון שלו עלי. וכל מה שבא לי זה לכתוב לאבוש שאני צריכה אותו בתוכי. אבל אני בגמילה.
וגם. הבת שלי קיבלה מחזור.
נראה לי שזה ההיילייט של כל התקופה המוזרה שפקדה אותי. שבה אני נפרדת מהילדים הקטנים והמתוקים שגידלתי ונכנסת לפאזה חדשה של אמא למתבגרים. שאיכשהו בראש שלי זה מיתרגם למוות. לזקנה. וכל הכייף שמתעתד על כל מי שפשוט מתבגר. אני מרגישה שכשיש ילדים זה איכשהו תמיד מדגיש את הכל יותר. ההתבגרות. ההזדקנות. הבדידות.
הגמרתי את עצמי במיטה. עכשיו הגיע הזמן לקחת את הילדים לאכול ולחגוג את הפיכתה של ביתי - לאישה. איזה דבר מוזר זה. תאחלו לנו בהצלחה עם כל ההורמונים 🙈