אין כמו איום ממשי בשביל להצית אש במקום שבו היו גחלים כבויים.
טוב. לא כל כך כבויים. אבל בואו. שמונה שנים אחרי, אבוש משחק אותה שהוא בשליטה. וכמובן שהוא בשליטה. מדוּמה. הוא תמיד ממהר למלא אותי בזרע כשאני מספרת לו על בחורים שאני מזדיינת איתם, או לחילופין דייטים פוטנציאלים. הוא יודע שאני רוצה אהבה. שאני רוצה להשתקע ולהתמסד. וזה מטריף לו את המוח. אני כמובן דואגת להקניט אותו ללא סוף. בתיאורים. בתמונות. הוא מצידו אומר לי למצא מישהו נשוי (דהיינו - שאמשיך להזדיין איתו). פייר. זה קשה. זה קשה להיות במערכת יחסים עם גבר נשוי. זה קשה לחשוב על סיום מערכת היחסים הזאת אחרי שמונה שנים. זה מורכב. וזה נעים. וזה חרא. הכל מהכל. אבל אני באמת במקום שלם לגביו. עם כל הקושי. אני שמחה שהכרנו. אני שמחה על היחסים שלנו. (אני גם פשוט שמחה בימים אלה 😂). רגע. סטיתי. אז אחרי שהצייד נכנס לתמונה (והוא טרם יצא ממנה לחלוטין), אבוש הראה סימנים של ״מצוקה״. הוא ניסה להסתיר את זה. ללא הצלחה. קבענו במלון ליד הבית שלי. הגעתי בשעה 16:00 והזמנתי חדר. עליתי לחדר וחיכיתי שיעלה. הוא הגיע זחוח כהרגלו. עם עצבנות ברקע. מפה לשם כנראה שאבוש הרגיש שהוא צריך להוכיח לי משהו כי חמש שעות אחרי ושתי הזרעות מאוחר יותר - הוא יצא מהחדר מבסוטטטטטטטט. הוא ווידא שאף אחד לא יכנס לי לכוס או לפה בזמן קרוב. ואני. אני הגעתי למסקנה שאני מורידה הילוך. אבל ממש. לא בקטע שלילי. יותר בקטע של - אני ממש אוהבת את החיים שלי. אבל. ממש. וטוב לי. עם עצמי. עם הילדים. אני כל כך ברת מזל. במיליון מובנים. והפעם אני לא מכריחה את עצמי לחשוב את זה. אני ממש מרגישה ש את זה. אני מלאה עד אינסוף. וכבר פחות מטריד אותי שאין לי מישהו להתכרבל איתו למשל. פאק. אני מתכרבלת עם הדב שלי פעם בשבוע. בתאווה חולנית. אז מה אם זה במתכונת הזאת ולא בדיוק כמו שתיארתי לעצמי. אני ממש לא רוצה לקחת שום דבר בחיים שלי כמובן מאליו.
אני מעריכה ואוהבת את כל רגעי החסד. ונהנית מהם עד תם. זהו. וגם. כואב לי הכוּס. אבל שמח לי בלב ❤️
כמובן שדיברנו על יחסינו לאן. ושהם יסתיימו מתישהו. בטח בקרוב. ושאולי כדאי לסיים אותם עכשיו. כל עוד אנחנו חברים. חשבתי על זה. אבל סרבתי בנימוס. אני יודעת שזה הולך להגמר ברע. שזה יהיה קשה מנשוא. אבל הכל נגמר מתישהו. איכשהו. אני לא הולכת להוציא את התקע מהחשמל בטרם עת. ובינתיים מתיחסת לכל פגישה כאילו היא האחרונה. כי ככה זה מרגיש.
איזה כייף איתי?