איזה דבר זה. איזה דבר טוב זה.
לא דיברתי עם אבוש מיום רביעי. וזה אחרי שדי היינו אחד בתחת של השניה. תרתי ובאופן מטאפורי. אני מתחילה קורס חדש ביום שלישי. לא זוכרת אם זה עשרה שבועות או שתיים עשרה. לא שזה משנה בכלל. רק יודעת שזה הולך להיות חפירות ארכיאולוגיות. ולא בא לי. אבל. נרשמתי. שילמתי. ואפילו רק מחיר מסובסד. מאוד. ויאללה. לסתום. ולקבל את ההסמכה. הכה מיותרת. אבל מה כ׳פת לי. זה יראה טוב בקורות החיים. שאני כל כך אוהבת להוסיף בהם. ולהרגיש שאני משהו. כביכול. מעבר להיותי ״סתם אמא משעממת״. הצייד חזר לכתוב לי. טמבל. הייתי חולה אחרי הדייט שלנו בשבת שעברה. ודי ניצלתי את זה לגוסטינג קל. כשכתב לי - עניתי שאני חולה מתה במיטה. וזה דעך. ומת. אבל לא. היום הוא כותב לי - נהיית שקטה 😂 די. אני לא רוצה אף אחד יותר. רק את עצמי. מול החיים שלי. מול הלפטופ שלי. מול הילדים שלי. זהו. לא את הילדון הטייס בפוטנציה. לא את אבוש מהקריביים. לא את הפסיכולוג הפרווה. לא את האלמן שזאתי מנסה לשדך לי. וגם לא את אבוש כרגע. רק אותי. יומני היקר, האם זה אומר שנדפקתי סופית? יש מצב.
אני צריכה להפסיק לבזבז כסף. כן להיות חמודה עולה כסף. אבל. דייייייייי.
בא לי להקיא מעצמי.
עורכת:
עשיתי בדיקת הריון אחרי שהזרע של אבוש שטף לי את הרחם כל הפאקינג חודש. יצא שלילי. ואין בי אפילו טיפת חשק להזרעות נוספות. רות. עבור.