מטר וחצי בלחץ. ויש דברים שאנשים גבוהים אוהבים לעשות כשהם מחבקים אותי (למי שמצליח להתקרב) וזה - לעלות אותי באוויר כאילו אני איזה בובת סמרטוט. אתמול הדייט חיבק אותי בסוף הדייט ומלמל ״איזה קטנה את״ בעוד הוא מנתק אותי מהרצפה. כשזה קורה, הנקודה הזאת בגב העליון מתחת לצלע הרביעית או החמישית, שמודלקת באופן קבוע אבל לא תמיד מורגשת כי אני יחסית בתנועה, הרגישה כאילו מישהו העביר בתוכה סכין סטייק. כשכל חריץ במסילה שלה מורגש. הוא חמוד. למרות שאחרי כמה שיחות טלפון החלטתי שהוא לא בשבילי. אני לא אוהבת את האופן שבו הוא מדבר. הוא נשמע לי הומו מדי. חסר ביטחון מדי. ובכללי - מרצה מדי לטעמי.
אני כמעט בטוחה שהמחזור מגיע. אני באיזה התקף שנאה עצמי. כזה ברקע.
במיוחד אחרי הדייט. הייתה שם הרבה פגיעות. באיזשהו שלב העיניים כמעט התמלאו בדמעות. היה כייף. באמת. הוא מחזר אחרי יחסית הרבה. אני שם. לא שם. הוא כל הזמן אומר לי אני מתרגש לפגוש אותך. אני רוצה לקחת אותך לארוחת ערב. או לאן שאת רוצה. אתמול בספונטניות אמרתי - טוב. היה יום יפה. הרגשתי חמודה. הבת שלי סידרה לי את השיער. נראיתי מיליון דולר (מפוזרים על איזה ביוב). לפני הדייט הוא שאל אותי אם אני רוצה שהוא יבוא לאסוף אותי או שהוא יכול לשלוח לי מונית. מה שבא לי. איזה מחווה חמודה.
לקח אותי לאיזה מסעדה צרפתית פלצנית. שצריך להזמין בה מקום איזה שנה מראש. אבל בגלל שהוא מכיר שם את כולם (איזה מהלך מאצ׳ו), המארח טפח על המקלדת עם אצבעות מקועקעות - ומצא לנו שולחן. את לא שותה אלכוהול? את בטוחה? ישבנו. דיברנו. על פאקינג הכל. היה נחמד. ומבלבל. כאחד. כי. אני לא חושבת שהוא בשבילי. הוא חמוד. ובעיקר מוּזר. ואופן הדיבור שלו מעורר בי זעם. לפעמים הוא מפסיק לדבר כמו צ׳חלה ערסית ואשכרה נשמע כמו גבר. אבל זה רק בין לבין. מכל מקום. בכלל רציתי לכתוב פוסט על בוּשה. ועל המקום שלה בחיים שלי. וכמה שאני טובעת בה ממש. ואיך אני אוהבת לספק לעצמי אוקיינוס של אספקה על דברים שאני יכולה להרגיש בוּשה לגביהם. בטוּח לא מה שאתם חושבים. אין לי שום בוּשה לגבי אבוּש. מוסר הוא לא אחד הטריגרים שלי לבוּשה. הנה. אני שונאת את אבוש. בטוח המחזור מגיע. אני מרגישה נפוחה. ואני רגשית והורמונלית. וממש בא לי לחסום אותו. וזהו. הרב התקשר להזמין אותי לשיעור תוֹרה. זה נחמד. נעניתי בחיוב. נשארו רק עוד כמה שבועות של הקורס הזה שממש משבש אותי. תנחשו מה היה נושא השיעור שבוע שעבר? ב וּ ש ה. מזל שהשיעורים מוקלטים. אני צריכה לחזור לשיעור הזה. כי רוב השיעור הייתי בניתוק. וגם בריב עם הגרוש. ובקושי יכולתי לראות את המסך מעבר לדמעוֹת. טוב. זהו. אני מרגישה רחוקה מעצמי.