בהינתן שבתשע השנים האחרונות כמעט רוב מה שהיה לי עם אבוש ואל אבוש הוא תשוקה (שכמובן מהולה באהבה ונצנצים, אבל המנוע הוא קודם כל תשוקה), יצא לי לשאול את האיש שאיתו אני כרגע מדברת - מה הוא מעדיף?
אם הוא היה צריך לבחור רק אחד. במה היה בוחר? לא זוכרת בכלל מה ענה.
אבל אני חשבתי על זה בעצמי והגעתי למסקנה שאם אני צריכה לבחור אז אני בוחרת בתשוקה. בעיני, תשוקה למישהו (או משהו) הוא לא רק עניין פיזי. אבל כמובן שהעניין הפיזי הוא חלק גדול מזה. אבל לא על זה רציתי לכתוב.
אהבה יכולה להתקיים בהעדר תשוקה. תשוקה כמעט לעולם לא תתקיים בלי אהבה (שוב, לא בהכרח בקטע רומנטי).
אבל גם אם ניקח את זה רק לקטע המיני. הרבה אנשים יגידו שאי אפשר לבנות שום דבר על תשוקה בלבד. שהחיים זה לא רק הרצון להיות מיני עם מישהו. כן. ולא. ברגע שחסרה תשוקה (שבעיני זה רק תסמין לכך שחסרים כל כך הרבה דברים אחרים), הכל מתחיל להתפרק. זה ההתחלה של הסוף. וכל מי שכותב שהוא חיי במערכת יחסים בלי מין ושהכל מצויין - כנראה משקר.
מבלי להכנס ליוצאים מהכלל כמו אנשים א-מיניים. או אנשים שמתמודדים עם בעיות רפואיות שלא מאפשרות קיום של תשוקה בכלל. אבל אני לא מדברת על המקרים יוצאי הדופן. אני מדבר על הכלל.
בלי תשוקה לבני המין השני, בלי תשוקה למשהו - החיים שטוחים כמו פנקייק וחסרי טעם. אני אישית, חייבת את זה בבינאישי. וברמה גבוהה.
מי שמתאים לו לחיות בזוג בלי מגע בלי אינטימיות בלי הערצה - וואלה אני רוצה ללמוד איך להיות כמוכם. כי אני לא מסוגלת.
ושאלתי את עצמי הרבה פעמים, מה הייתי עושה אילו הייתי במצב שבו האדם שאני איתו ואני אוהבת אותו (והוא אותי) אבל נניח יש עניין רפואי שלא מאפשר. מה הייתי עושה? אני מאמינה שלא הייתי הופכת לקדושה מעונה.
שהייתי יוצאת ומחפשת את זה במקום אחר. לא מחוסר אהבה או כבוד. ממקום של מילוי צרכים שבעיני לא הופכים לפחות חשובים לנוכח נסיבות.
ולגבי נישואים שבהם העדר תשוקה הוא תסמין של כל הרקוב ממילא - פשוט לא הייתי נשארת. מכירה המון אנשים שחיים חיים עם בן בת זוג כי נוח. בלי מין. בלי אהבה. בלי חברות.
בקיצור. מה שרציתי לכתוב הוא - שאני חרמנית. וצריכה זין. דחוּף.
ואמנם אני יודעת להתעלם מאבוש יפה מאוד, תמונה שלו כן הופכת אותי לשלולית. אז נראה מי יגיע אלי ראשון. אבוש (שכרגע אני לא עליו) או האיש החדש (שתכלס יכול ליפול בכל רגע) או שזה יהיה מישהו אחר לגמרי?
בכל מקרה. תשוקה. אני חושבת שאנחנו ממעיטים בערכה של תשוקה. מאוד.
וממציאים לעצמנו כל מיני תירוצים על למה - לא.
החרמנות שלי היא לא רק למין. לאיש. לזמן. החרמנות שלי היא לחיים. לדברים שאני אוהבת. והכל קשור מאוד אחד לשני. כי ברגע שאני לא חרמנית (הכוונה לחרמנות כמושג כללי לא רק מיני) אני בדיכאון. בדאון. והכל נופל.
טוב. חפרתי מספיק. ביי
מקלחת 🚿 ואורגזמה.